עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי נדרים ד:ב:ב

ואפי' בבעל חוב שדוחק נישמעינה מן הדא תדע לך כו'. עי' פני משה כתובות (פי"ג ה"ב) מה שפי' בו ותמהני שלא זכר מדברי הש"כ (סי' קכ"ח סק"ג) שכ' דהירושלמי מוכיח מדמקריב עליו קינין כו' אע"פ שהיו ממשכנין אותו ומשני דהתם מיירי שכבר הפריש קרבנותיו ונאבדו ביד הכהן דתו לא מיחייב בעה"ב. וראיתי לההפלאה בכתובות (דק"ח א' ד"ה אפי') שכ' ע"ד הש"כ ודבריו אינם מובנים כלל חדא דהא קיי"ל חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן וה"ה בכל מחוסרי כפרה ומ"ש דכשמסרם ביד הכהן ונאבד הכהן חייב באחריותן קשה דהא נתמעטו קדשים מדין שמירה אפי' מפשיעה כדקיי"ל בח"מ סי' ש"א עכ"ל. וכן הקשה השירי קרבן כאן. ולענ"ד להצדיק דברי הש"כ דמה שהקשה ההפלאה דהא בחייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן נ' דדעת הש"כ דבאשם יולדות ממשכנין אותן דהא הטעם דאין ממשכנין משום דכיון דאסור לאכול בקדשים א"כ ממילא מביא הקרבן אבל אשם יולדת דאין מעכבו מלאכול בקדשים כמבואר ברמב"ם פ"א מה' מח"כ ואמת שהכ"מ כ' שם דהוא ט"ס. אולם בלח"מ (פ"ו מה' נזירות) כ' דהעיקר הוא כנוסחתינו א"כ שוב ממשכנין דחיישינן דיאחר אותו מלהביא כיון שאין מעכבו מלאכול בקדשים והכא במשנה נזכר אשמות וע"כ צדקו דברי הש"כ. ועי"ל לפמ"ש הרמב"ן הובא במל"מ (פי"ד מה' מעה"ק הי"ז) דהיכא דעברו ג' רגלים ממשכנין גם בחייבי חטאות ואשמות א"כ י"ל דהירושלמי הוכיח דהא סתמא קאמר כאן דמביא הכהן אע"ג דעברו עליו ג' רגלים וא"ש דברי הש"כ ומה שהקשה ההפלאה על הש"כ דהא קדשים נמעטו מדין שמירה י"ל דהש"כ אזיל לשיטתו בח"מ (סי' ס"ו ס"ק קכ"ו) דחייב בפשיעה. וע' בשדה יהושע בכתובות (דמ"ב ע"ד) שנוסחא אחרת היתה לו בירושלמי ע"ש. וראיתי בתומים (סק"א) שכ' על מ"ש הש"כ דאם הפריש קיני זבין ונפסלו דאין הבעה"ב חייב לקנות אחרת דמעולם לא שמענו כזאת ובודאי משנפסל חייב להביא אחר. וראיתי להקצות החשן סק"ב ולהנה"מ שם שכתבו עליו דנעלם ממנו משנה מפורשת בשקלים (כ"ז מ"ז) דהקינין הפסולות היו באין משל ציבור או משל המספק והיא תמי' נפלאה דא"כ הבעה"ב פטור וליישב דברי התומים נראה לפמ"ש בס' תפארת ישראל בשקלים שם דדוקא אם נפסלו מאותן שקנו הב"ד אבל אם הביאו הן עצמן צריכות להביא אחירות וא"כ נ"ל דגם דעת התומים היתה כן וסובר דכיון דבמשנה סתמא קתני משמע אפי' הביאו הן עצמן ולא הב"ד וא"ש דבריו: