עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי נדרים א:א:ח
Amudei Yerushalayim on Yerushalmi Nedarim 1:1:8 (Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Nedarim 1:1:8) · עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי נדרים · free full Hebrew text
Open in the reader →אמר ר' יודן בנדרים אסור כו'. עי' במראה הפנים שכתב דהרשב"א פסק כר' יודן דנדר בלשון שבועה ושבועה בלשון נדר לא מהני וכ"כ הר"ן וז"ל משום דר' יודן ור' מנא קיימו בחד שיטה וע"ז כתב המראה הפנים ואפשר דגרסי ר' מנא במקום ר' חנניה דלעיל דס"ל נמי כר' יודן כדפרישת לעיל עכ"ל. גם ראיתי להש"ק שכתב דמדברי הרשב"א והר"ן נראה דגרסו ר' יודן ור' מנא בין בנדרים ובין בשבועות מותר אולם מדברי הרמב"ן מוכח דגרס כגרסתינו עכ"ד. אולם המה כתבו כל זה לפי שלא נגלה בימיהם דברי הרמב"ן דשמה מבואר גירסתו ושליכא חילוק כלל בינו ובין גירסת הרשב"א ושלא גריס ר' מנא במקום ר' חנניה וכך הוא גירסתו א"ר' יודן בנדרים אסור ובשבועות מותר (פי' כשאומר עלי אסור בנדרים ומותר בשבועות) איסור הרי הוא עלי אסור הרי הוא עלי איסור אסיר שבועה הרי הוא עלי מותר הרי הוא עלי שבועה מותר א"ר מנא איסור הרי היא מותר (פי' כשהזכיר בנדר ל' שבועה הרי עלי איסור אסור שבועה הרי עלי אסור הרי עלי שבועה מותר פי' דר' מנא ס"ל ג"כ דנדר בל' שבועה לא מהני ושבועה בל' נדר ג"כ לא מהני ורק כשהזכיר בתחלה שבועה ובסופו עלי ס"ל דאסור) וכ"כ הריטב"א פ"ב דנדרים בשם הרמב"ן בחי' שבועות שפי' כן דברי הירושלמי והנוסחא הלז הוא ג"כ ברמב"ן לנדרים פ"ב ומבואר מכל זה גירסת הרמב"ן והרשב"א והר"ן בהירושלמי ורק שהרמב"ן ס"ל דש"ס דילן חולקת על הירושלמי. ומדי דברי בהך דינא דנדר בלשון שבועה ראיתי להעיר בדין נזירות בלשון שבועה אי מהני. וראיתי להש"ך ביו"ד (סי' ר"ו סק"י) עמש"ש בש"ע דבנזירות בלשון שבועה לד"ה אסור. וע"ז כתב הש"ך דז"א בב"י אבל במבי"ט ח"א סי' ע"ב בשם הרדב"ז כתב דלכ"ע מהני דהוא איסור גברא והמבי"ט חלק עליו והש"ך ס"ל כהרידב"ז ע"ש. והנה מש"ש הש"ך שבב"י לא נמצא זה לכאורה חשבתי למצוא. שכ"ה דעת הב"י שכתב כן בתשובתו באבקת רוכל סי' קצ"ח דנזירות מועיל בלשון שבועה ותמה ע"ז שם. אולם אחרי אשר עיינתי במבי"ט מבואר דהתשובה הזאת איננה מתורת מרן והוא למהר"י טיטייני"ק ובטעות נחתם ע"ז שם מרן. אולם בבדק הבית מבואר וכמ"ש היד שאול. ואולם מ"ש הש"ך בשם הרדב"ז דס"ל דבנזירות לכ"ע מהני הן אמת שכ"ה ברדב"ז ח"א סי' מ"ב וקל"ג ובח"ד סי' קכ"ו ורע"ט דבנזירות לכ"ע מהני בלשון שבועה דהוי איסור גברא [ועוד כתב שם דכיון דנהגו כן להוציא בלשון שבועה מהני וכ"כ בח"א סי' קכ"ד והמבי"ט תמה עליו דזה לא מועיל רק בלשונות השבועה ולא בנ"ד ע"ש ותמהני עליו שבמחכ"ת הקדושה לא ראה ברא"ש פ"ק דנדרים שכ"כ לענין נדר בלשון שבועה דאף שדעתו דלא מהני מ"מ כיון שנהגו כן צריכין להתירן שלא ינהגו קלות ראש בנדרים ע"ש דהוא כדברי הרדב"ז] וכ"כ בח"ה סימן ש"א רמ"ד והיא היא התשובה שהביאה המבי"ט. וצל"ע על הרדב"ז ממ"ש בח"ה סי' ש"א פ"ה באשה שאמרה הריני נזירה כשמשון שלא אתקן לך בגד. וכתב הרדב"ז דנידון זה הוא במחלוקת ואמאי תלה אותו במחלוקת הא בזה לכ"ע מהני וצע"ק (וי"ל כיון שבלא"ה דעתו שם להקל לכן לא רצה להאריך והוא דוחק) אמנם צל"ע עמ"ש הרדב"ז ח"א סי' תל"ו בא' שנדר נזירות שמשון שיעשה השתדלות לישא אשה והוא מושבע ועומד שלא ישא אחרת וע"ז כתב הרדב"ז וז"ל כבר ידעת כי הנזירות הוא מכלל הנדרים והנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות הלכך חלין נמי על השבועה עכ"ל. והוא לכאורה תמוה דכיון דס"ל בכל אלו המקומות דנזירות הוא איסור גברא כמו שבועות א"כ מהראוי שלא תחול ע"ד מצוה כמו שבועה ואמאי כתב כאן בהיפוך והיה מקום ליישב זה דמפקינן לה מהא דאמרינן בנזיר (דף ג') דמיין ושכר יזיר לאסור ייין מצוה כיין הרשות א"כ מבואר דס"ל דנזירות חלין ע"ד מצוה. דמלבד דאין המסקנא בש"ס כן. עשו"ת מהרי"ט בתשו' מהר"י באסין ח"א סי' נ"א) עוד זאת הקשה דדברי הרדב"ז שפתיו ברור מללו דהטעם דחלין ע"ד מצוה דהוא כמו נדרים וא"כ מבואר דכאן כתב ההיפוך ממ"ש בכל המקומות שהבאתי למעלה דס"ל דנזירות דמי לשבועה דהוי איסור חפצא. וכן יש לתמוה ע"ד הריטב"א שבספ"ק דנדרים כתב דנזירות הוי איסור חפצא וכ"כ בפ"ב דנדרים. ואמנם בחי' לשבועות [דכ"ד ע"ב הובאו דבריו בדברי המגיה לחי' נזיר להרב המאירי ד"ג] כתב על ההיא דבעי רב אסי נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה וז"ל ופרש"י דאין כאן שבועה ונראה מדברי רבינו ז"ל דנזירות חיוב גברא הוא דאי איסור חפצא הוא הא קיי"ל דשבועה חלה על הנדר ונדר על השבועה דהאי איסור גברא והאי איסור חפצא כו'. וכן עיקר דהא נזיר לא אסר עליו מידי אלא שקבל עליו נזירות ורחמנא אסרו כו' עכ"ל הרי דס"ל דנזירות הוי איסור גברא היפוך דבריו מנדרים וצ"ע. והנה דברי הרדב"ז האלו יש ליישבם לפמ"ש הרדב"ז (בח"ג סי' תקי"ט) ובסי' תקנ"ב באורך דנזירות מועיל בין בלשון נדר בין בלשון שבועה דיש בהן מה דאסר חפציו עליו כמו יין ולגבי טומאה ותגלחת אסר נפשיה מן חפצא דלא שייך בהו אסר חפצי' עליו ע"ש באורך וכיון שכן זכינו דס"ל דנזירות הוי איסור גברא ואיסור חפצא ודנינן להו לחומרא וע"כ חל על דבר שאין בו ממש כמו שבועה וג"כ חל על דבר מצוה כמו נדר וא"ש דבריו והבן כי נכון הוא. אולם דברי הריטב"א א"א ליישב כן. ועי' ברדב"ז שם בסי' תקי"ט שהביא דברי הריטב"א בריש נדרים דגם שם כתב דנזירות הוי איסור גברא ע"ש וזה סותר דבריו מ"ש בפ"ק ובפ"ב דנדרים. ואמת שלא מצאתי זה בחי' הריטב"א נדרים שלפנינו וגם דבריו אלו היה מקום ליישבם כמ"ש לדעת הרדב"ז דהוי איסור גברא ואיסור חפצא. אולם דבריו שבשבועות א"א ליישב כן דאם הוי איסור גברא ואיסור חפצא מהראוי שתחול על שבועות לחומרא. ובעיקר הדין עי' שו"ת מהרי"ט וחלק א' סימן נ"ג ונ"ד) ורשד"ם (חלק יו"ד סי' ע"ו) ופמ"א (ח"א סי' ע"ז):