עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי מגילה א:א:ג

אין עיניהם של עניים תלויות אלא בי"ד וט"ו כו'. ע' בהשגות הראב"ד על בעל המאור למס' מגילה שכ' דנראה לו דט"ס בירושלמי וצ"ל ובזה"ז אין קורין ואין מחלקין אלא בי"ד וט"ו שאין עיניהם של עניים וע"ש מה שפי' ע"ז ונעלם זה מהקרבן העדה ומהמפרשים:

א"ר יוחנן מגבית ועד אנטיפרס כו'. אמר ר' חנינא קפצה לה א"י וכ"ה בתענית (פ"ד ה"ה) וכ"ה בש"ס גיטין (דף נ"ז ע"ב) ארץ צבי שאין עורו מתזיק את בשרו והכוונה נראה כפשוטו שנתכווצה הארץ ומ"ש כאן הקה"ע שנעשה גיא או הר לא נהירא כלל דהא לענין שטח הארץ שיחזיק מה לי אם יהיה גיא או הר. ומזה יש להעיר ע"ד האברבנאל בפ' שלח שכתב וז"ל ממה שהעיד הכתוב ששבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום ידעינן שהיתה א"י קטנה בכמותה עד שבמ' יום מהלך אדם כל ארץ ישראל לד' רוחותיה והראיה ע"ז שלוחי ב"ד שהיו יוצאים מירושלים עד סוריא בז' ימים ושבים בז' ימים וזאת היתה א"י כי ירושלים לא היתה באמצע א"י והארץ לא נתכווצה ולא נבלעה כי הוא מכח הנמנע ושאמרו שהיתה ת' פרסאות על ת' פרסאות יש לו כונה אחרת כי הנה המהלכים בארץ ישראל מעידים שארכה הוא מהלך ד' ימים ולא יותר ודרש ארץ הצבי שעורו אינו מחזיק את בשרו אינו כמשמעו רק הארץ המיושבת נראית גדולה ואינו כן הארץ החריבה השוממה עכ"ל. ואני אומר דזאת מוחזק בידינו שא"י היתה מחזקת ת' פרסה על ת' פרסה כמבואר בש"ס מגילה (ד' ג' ע"א) וסוטה (ד' מ"ט ע"ש) וב"ק (דף פ"ב ע"ב) ומנחות (ס"ד ב') וכ"ה ביומא (ס"ט ב') וכ"ה בילקוט נחמיה (רמז אל"ף ק"א) וכ"ה בזוה"ק ויקרא (ד' פ"ד ע"א). וע' חי' אגדות ביומא שם (ומש"ש בש"ס בכל ארעא ישראל כו' אינו סותר לזה עי' תוס' ישנים שם) ועי' בהפלאה כתובות ד' קי"ב שכתב רמז נפלא למה מחזקת א"י דוקא ת' פרסה וכ"ה בספר עשרה מאמרות (מאמר העתים סי' י'. ומאמר אם כל חי סי' כ"א ובמאמר עולם קטן סי' א') ובתשובותיו (סי' ע"ג) שהדברים כפשוטן דא"י היתה מחזקת ת' פרסה ונתכווצה. וכל כך היה הדבר הזה לפשיטות בעיני הראשונים עד שרבותינו בעלי התוס' תמהו מזה על הש"ס ב"מ (ד' כ"ח א') וכן הקשו בר"ה (כ"ג ב'). ועי' חי' הרמב"ן והריטב"א והר"ן ור' פרץ ההובא בשיטה מקובצת שם (וצל"ע על תירוץ הרמב"ן והר"ן שם דאזלו ביממא ובלילא דהא אביי אמר שם דבמקדש ב' לא אזלי רק ביממא וי"ל קצת) וכ"ה בחי' הריטב"א לתענית (ד"י ע"ב) ור"ה (י"ח א') וע' תוס' סוטה (ל"ד ב') והמעיין בדברי הראשונים האלו שהבאתי יראה דהיה הדברים לפשוט בעיניהם עד שהקשו מזה והכריחו לתרץ בישובים שונים ואין אחד מהם שיאמר שאין הדבר כמשמעו או שיש פלוגתא בזה. ויש להעיר מדברי הקלירי ההובא ברש"י יומא (ס"ז א') דנראה כסותר למ"ש וכבר העיר על דבריו הפר"ת במים חיים. ועי' ביד דוד (דרנ"א מ"ב) ולכאורה היה אפשר לומר לפי מה דאיתא בתוספתא פ"ו דב"ק והובאה ג"כ בכפתור ופרח פרק ששי (ועי"ש בכו"פ שהיה גירסתו בש"ס ביצה (ה' א') כמו שהוא במס' מעשר שני וכ"ה הגירסא בתשובת הגאונים הנדפסים בליק' סי' א' ושקטה התמיה שתמה הצל"ח שם) דרשב"י סובר אם אתם עוברים את הירדן אתם בארץ כנען ומוכח מזה דסובר דעבר הירדן אינו בכלל א"י וא"כ י"ל דהא דא"י הוא ת' פרסה הוא עם עבר הירדן וא"כ הקלירי דהוא ר"א בן שמעון (וכמ"ש הרא"ש פ' אין עומדין ובהג"מ פ"ו מה' תפלה ותוס' רי"ח ברכות י"א א' שכן מוכח בפסיקתא) אזיל בשיטת אביו דעבר הירדן אינו בכלל א"י ולהכי כתב דא"י אינו מחזיק ת' פרסה דנגרע ממנה מה שמחזיק עבר הירדן. אולם הא ליתא דבהתוספתא ע"כ דהוא ט"ס וצ"ל הגירסא כמו שהוא בש"ס דילן בבכורות (דף נ"ה) וכמו שהאריך בזה הברכ"י בא"ח (סי' תפ"ט) וגם מבואר בתוס' ובראשונים שהבאתי דהת' פרסה המה מלבד עבר הירדן והפנ"י בב"מ שם כתב דמנ"ל זה. ויש לומר דהתוס' ס"ל דעבר הירדן אינה בדיניה כמו א"י וכמו שהאריך בברכ"י שם. וא"כ אינו נכלל בסתם א"י וכשאמרו א"י מחזקת ת' פרסה היינו מלבד עבר הירדן. ועי' בביאורי מהרא"ל שלח (די"ג כ"ה) שהוכיח שם כן בהוכחה גמורה. ועי' במים יחזקאל (ד"ח ודי"ב ודי"ז) שגם הוא הסכים כן ואמת שבשאילת יעבץ (ח"א סי' קכ"ז) כתב דהת' פרסה המה עם קנזי וקדמוני ע"ש ובתוספת אהרן (ד"מ ע"ב) כתב ג"כ דעבר הירדן הוא בכלל הת' פרסה. אולם בתוס' וראשונים מבואר להיפוך ועי' בתשב"ץ (ח"ג סי' קצ"ח) ע"ש. [ודרך אגב ראיתי להעיר על מ"ש התוס' בר"ה שם דא"י הוא באמצע העולם וירושלים הוא באמצע א"י ובב"מ כתב דירושלים אינו באמצע הארץ ויש צד א' שהוא סמוכה לירדן יום א' ע"ש. והנה לפי שיטתם בב"מ י"ל דבריהם במנחות שכתבו שם (פ"ד א') דיביאו העומר מח"ל ותמהו ע"ז בס' ברוך מבנים אשר (פ' בהר) ובספר ברכת אברהם (די"ח ע"א) (דהא נקצר מקודם פסול וירושלים הוא באמצע א"י ואיך אפשר להביא מח"ל לירושלים ולדבריהם בב"מ א"ש. מיהו גם לפי שיטתם בר"ה לק"מ דהא איתא בירושלמי מעשר שני (פרק כרם רבעי) דהיה מחילות ונגנזו וכ"ה בבבלי ר"ה (דכ"ג) דאיסתתם דרכי וא"כ היו יכולים להביא דרך המחילות ולק"מ. וראיתי להפני יהושע שכתב וז"ל מיהו זה לי ימים כבירים אשר חפשתי ולא מצאתי מבואר בש"ס דירושלים הוא באמצע א"י אלא באמצע כדור העולם עכ"ל. אמנם מצאתי במדרש תנחומא (פ' קדושים) א"י יושבת באמצע העולם וירושלים באמצע א"י וכ"ה בזוה"ק תרומה (קנ"ו ב') ארעא קדישא היא באמצעותא דעלמא ובאמצעותא דארעא קדישא הוא ירושלים מבואר דירושלם הוא באמצע א"י וכשיטות התוס'. וכ"ה דעת ר' בחיי בכד הקמח (אות ש') והנה בש"ס יומא (נ"ד ב') אמרינן מהיכן הושתת העולם כו' מאמצע כו' וחכמים אומרים מציון משמע מזה דציון וירושלים אינו באמצע העולם ושוב ראיתי בחידושי אגדות למהרש"א שעמד בזה וכתב דדוחק לומר דחכמים פליגי בזה ומ"ש לתרץ בזה הוא דחוק למאד. אולם לדעתי לק"מ בהקדם מ"ש התוכניים לפרש מה דאמרו חז"ל דירושלים הוא באמצע העולם ובאמת חזינן דאינו כן וכתבו דבאמת לפי שטח העולם ירושלים אינו באמצע. אולם לפי הישוב שיושבים בני אדם ירושלים הוא באמצע העולם ולפ"ז א"ש דהת"ק דאמר דהעולם נברא מאמצע היינו מאמצע שטח העולם שנתחלק לש"ס מעלות. אולם החכמים שאמרו מציון הוא מאמצע הישוב לא מאמצע שטח העולם ועי' רש"י מגילה (ט"ו ב') שכתב ולא דבר שחוצץ למלכות בנין הבית שהוא באמצע העולם כדאמרינן בסדר יומא אבן שתיה שממנה נשתת העולם ולכאורה צ"ע מניין לו מהמאמר הזה שהוא באמצע הא שם אינו מבואר רק שממנה הושתת העולם וצ"ל דרש"י בא דרך אגב להורות לנו דגם מי שסובר דמציון נברא מ"מ מודה דהוא באמצע העולם דליכא מאן דפליג ע"ז. ועי' רש"י סנהדרין (כ"ו ב') בכתב שם דמציון נברא העולם. ובזה מיושב מה שהקשה בספר ברית שלום פ' תצא (דקי"ז ע"ג) והניח בצ"ע מהש"ס סנהדרין דל"ז דלמה נקרא שמו שררך שהוא יושב בטבורו של עולם ופירש"י מאמצעו דהלא החכמים ס"ל דמציון נברא ומוכח דאינם סוברים דציון הוא באמצע וכן הקשה בספר מים יחזקאל (פ' בראשית) ולפמ"ש א"ש. ועי' ש"ס סוטה (מ"ה ב') אפי' תימא אבא שאול ע"כ לא אמר אבא שאול אלא לענין יצירה דכי מיתצר ולד ממציעתא מיתצר כו' משמע מזה דהת"ק חולק. ועי' ש"ס תענית (ד"ג ע"ב) מעלי תלגא לטורא כו' שנאמר כי לשלג יאמר כו' מוכח משם דלא כר' יהושע דמן הצדדין נברא וכמ"ש בגבורת ארי שם וע"ש בד"י ע"א א"י נבראת תחלה כו' מוכת דס"ל כמ"ד דמציון נברא ע' גבורת ארי שם. ומדברי רבינו הרמב"ם נ"ל דסובר דלא נברא מציון כיון דאינו באמצע הישוב וכל מילי דמיתצר כו' הוא מכל השטח ומיושב מ"ש בפי' המשנה פ"ה דיומא וז"ל ופי' שתיה יסוד והאמת כי מקום העבודה יסוד העולם כו' ע"ש. וראיתי בס' מסגרת זהב (דט"ז ע"ב) שתמה עליו דזה נגד הגמ' שממנו הושתת העולם ע"ש ולפמ"ש א"ש. ונראה דכולם מודים דציון הוא באמצע העולם כמוזכר כמה פעמים במדרשות ע' פסיקתא רבתא (סי' כ') וזוה"ק במדבר (דקס"א) ופנחס (דרכ"א ע"ב) ותשא (קצ"ג א') ופקודי (רכ"ב ב') וז"ח בראשית. ועי' רשב"ם ב"ב (דע"ד ע"א) ורש"י יחזקאל (ה' ה') ועש"ס בכורות (ח' ב') מציעתא דעלמא כו' וקאי על ירושלים. ועזוה"ק ויקרא (דס"ו) וזה לסברא פשוטה בכ"מ דירושלים באמצע העולם. אולם גם הוא באמצע א"י וכמ"ש למעלה בשם התנחומא והזוה"ק וע"כ תמהני על הסה"ד (ח"א דל"ח א') שכתב לפשוט בשם הש"ק דירושלים אינו באמצע א"י ונעלם ממנו דברי התנחומא והזוה"ק שהבאתי וגם לא הביא שהוא מחלוקת בין התוס' ב"מ ור"ה. ולכאורה היה נראה שזה הוא ג"כ פלוגתת הטור והב"י בא"ח (סי' ג') שהקשה שם על הטור דדלמא אינו אוסר ר"ע מזרח ומערב רק באותן עיירות שהן במזרח או במערב וראיתי להברכת דוד שם שכתב עליו דהא ירושלים באמצע א"י קאי ובבל הוא בצפונית מזרחית וא"כ ע"כ דלאו משום ירושלים הוא ע"ש. והנה מ"ש דבבל הוא בצפונית מזרחית דבריו נאמנו. דכ"כ התוס' בבכורות (נ"ה ב' ד"ה מיטרא) ובתוס' רי"ד שם. ומיושב בזה מה שהקשה בשו"ת אור נעלם ח"ב (סי' קמ"ז) שהקשה על רש"י ברכות (ס"א ב') דבבל קיימת למזרחו של א"י וב"ב (כ"ה ב') אתון דיתביתי בצפונה של א"י אדרומי פרש"י שם דבבל לצפונה של א"י קיימא ע"ש שהניח בצ"ע. אולם אם נימא דהוא בצפונית מזרחית א"ש. וכ"ה דעת רש"י בשבת (דס"ה) שלא תקשה עליו קושית התוס' שם ע"ש במגיני שלמה. אך מ"ש דירושלים באמצע א"י קיימא י"ל דהב"י ס"ל כהתוס' בב"מ. והטור י"ל דס"ל כהתוס' דר"ה וא"ש. ולכאורה היה אפשר לומר דהא דירושלים היא באמצע א"י הוא פלוגתא דאמוראי. דהנה במגילה (ו' א') איתא דר' ירמיה אמר רקת שמה ולמה נקראת שמה טבריה שיושבת בטבורה של א"י משמע דטבריה באמצע א"י ולא ירושלים ושאר אמוראים שאמרו שטובה מראיתה והוא ר' יודן ובמ"ר בראשית (פכ"ג) טבריה על שם טבריאים הם סוברים דירושלים הוא באמצע א"י] הגם הלום ראיתי בס' בנין הבית לבעל מצודת דוד שכ' דהת' פרסאות המה עם האורך של שיפוע ההרים דאל"כ תקשה הא לעתיד לבוא שיתרחב א"י ועכ"ז לפי החשבון לא יעלה רק לרמ"ד פרסאות ע"ש ולענ"ד לא נהירא דבריו כלל והוכחתו אין הוכחה דאין הכוונה ת' פרסאות על ת' פרסאות מרובעות רק שהשטח באורך וברוחב עולה לת' על ת' פרסאות וא"כ י"ל דיש יותר באורך מברוחב וכדומה וא"כ הא בהמצרים שלעתיד אינו מבואר רק הרוחב ויוכל להיות שבאורך תהיה הרבה ולא מוכח מידי. והנה מה שהוכיח האברבנאל ממה שמעידים הנוסעים שהיום א"י היא קטנה הוא מערכה על הדרוש דבאמת אנו מודים שהיום היא קטנה רק אנו אומרים שנתכווצה וכדאמרינן ארץ צבי כו' ומה שרצה לפרש שנראה כן בחורבנה א"כ איך יפרש העובדא שראה שאינה מחזיק ס' ריבוא קנים. וגם מדברי הירושלמי שלפנינו מוכח כן. ועי' מדרש שיר השירים (סי' א') ומדרש איכה (סי' ב') ואין לומר דדרשא דארץ צבי לאו כ"ע סוברין כן דהא דרשינן מזה בכתובות (קי"ב א') שאיננה מחזקת פירותיה לא מוכח מידי מזה דהא בר"ה (י"ג א) דרשינן שהיא קלה לבשל פירותיה וכ' שם הריטב"א דתרתי ש"מ וא"כ י"ל ג"כ בהדרשה הזאת כן. ועי' בילקוט משלי (רמז תתק"מ) שהביא ב' הדרשות. והמעיין בירושלמי פאה (פ' כל זית) ובכתובות שם כמה הפליגו בסיפור הפירות שהיה אז בהפלגה גדולה ואיך ירדו היום פלאים ושם א"א להעטיף בזה משל ומליצה ויראה שהדברים כפשטן. וגם הא מבואר בחולין (דנ"ה) דכוליא שהקטינה טריפה בבהמה דקה עד כפול ובגסה כענבה בינונית והדברים תמוהים דהא אצלינו אין ענבה גדולה כפול ועכצ"ל כמ"ש בשם הרש"ל ביו"ד (סי' מ"ד) דפירות א"י היו גדולים בימים האלו [ועי' בב"י שם מ"ש בשם מהר"י ן' חביב ולפירושו ענבה אינו מז' המינין. ובזה מיושב מה שהקשה בדעת קדושים ביו"ד שם במקדש מעט דאמאי אמרו גפן כדי רביעית כו' ולא אמרו לשיעור ענבה. ולמהר"י ן' חביב א"ש וגם להרש"ל י"ל דכיון דכתיב גפן ולא כתיב ענבה ש"מ שאתיא לשיעורא דיין שנקרא גפן ולא לכוליא ששיעורה כענבה] וראיתי בספר חידושי הרז"ה בהגהותיו לש"ע (ד"כ ע"ב) שכ' וז"ל לענ"ד תמיהא קיימת על הרש"ל ממה דאיתא בברכות (דל"ו ע"ב) אמר רב אסי הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן ששיעורו כפול הלבן נמצא מבואר לרב אסי שהיה בחו"ל בבבל ואחר חורבן ביהמ"ק ואעפ"כ אמר ששיעור בוסר דהיינו ענבה שלא נגמרה שיעורו כפול הלבן ש"מ דענבה שנגמרה גדולה מפול הלבן וצ"ע עכ"ל ולא ידענא מאי קושיא דלא לחנם אמר רב אסי פול הלבן ולא אמר סתם פול והיינו שסתם פול ופול הלבן המה ב' מינים ועיקר קושית רש"ל הוא דהא חזינן דאין ענבה גדולה כסתם פול שבה שיעורו לענין טריפות ומזה למד שנשתנו אבל פול הלבן יוכל להיות שגם בזמנינו ענבה גדולה מפול הלבן. ועמ"א (סי' ר"ב ס"ק ל"ד) שכ' ועביו"ד סי' מ"ד שבימיהם היו הענבים גדולים אבל עכשיו פול גדול מעגבה ואפשר דה"ה פול הלבן עכ"ל הרי שנסתפק בזה אם הפול הלבן נשתנו או לא והרש"ל נראה דפשיטא ליה דלא נשתנו ורק הפול נשתנה וא"ש. עכ"פ מבואר שהדברים לענין הפירות הוא כפשוטו שנשתנו הרבה מאד מכפי מה שהי' וה"ה לענין הארץ שנשתנית ונתכווצה. ומ"ש האברבנאל דהוא מכח הנמנע הנה גם פתיחת פי הארץ הוא מהנמנע ועכ"ז היה. ועשו"ת הרשב"א ת"א סי' ס') ועי' כפתור ופרח (פי"א) שכ' שגם היום הוא ת' פרסה רק שתחשוב כל פרסה ב' מילין ומה שהוכיח האברבנאל מהכתוב במח"כ נעלם ממנו מדרש רבותינו ברבה פ' שלח שנתעוררו בזה וז"ל שם וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום והלא את מוצא שהלכו מן הדרום לצפון מ' יום ומ' יום הלכו את כולה אלא שגלוי הי' לפני הקב"ה שהן באין ואומרין לה"ר ונגזר על אותו הדור שנים של צרה יום לשנה יום לשנה וקפץ לפניהם הקב"ה את הדרך עכ"ל (ועי' בס' בית שמואל (דכ"ט ע"ג) שהביא זה בשם הגמרא וליתא רק דכן איתא במדרש) ועתה מה לו כי יזעק על זה אחרי אשר רבותינו הרגישו בזה ויישבו אותו. והנה דברי המדרש הללו הביאם רש"י בביאורו לתורה. וראיתי להלוית חן (די"א ע"ב) שכתב שדחוק הוא ונעלם ממנו שמקור מחצב דברי רש"י הוא מהמדרש רבה ומ"ש הוא לתרץ שגה בזה דלפי העולה מדבריו לא הלכו רק שלשה צדדים והוא פלא כי באמת הלכו באורך וברוחב. ובזה י"ל מ"ש רש"י דהלכו לאורכו ולרחבו ונתקשה בשו"ת מקום שמואל (בשער התירוצים) דלמה כתב רש"י זה דהא גם אם לא היה הולכין רק לאורכו או לרחבו שפיר הי' קשה איך הלכו בע' יום. אמנם עם האמור א"ש דרש"י בא לשלול דלא נתרץ כתירוצו של הלוית חן והבן. ומה שכתב שם הלוית חן דמבואר במדרש איכה דלעולי רגלים נעשה נס והלכו לא"י במרוצה. שגה בפשט דברי המדרש ואינו מבואר שם כלל דהיה נס בזה רק שהיה להם דרכים קצרים ומחילות וכמבואר בבבלי וירושלמי שהבאתי למעלה וכן מוכח מקושית הראשונים בב"מ שהבאתי למעלה דאל"כ לק"מ. ומ"ש האברבנאל ששלוחי ב"ד שבים בז' ימים והוא פלא היכן מצא כן ובר"מ ה' קידוש החודש פ"ה איתא שיצאו עשרה ימים בתשרי ולא הגיעו רק למקומות אחדים ובניסן הלכו יותר והיינו דמבואר בר"ה (כ"א א') דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי ובתענית (ד"י ע"א) מבואר דצריך ט"ו ימים שיגיעו לנהר פרת ואף דלפי החשבון צריך כ' ימים כבר תירצו אותו התוס' שם [וע' שאילת יעבץ (ח"א סי' קס"ח) שכ' דלענין יו"ט שני תליא הכל בהשלוחים יכולים להגיע ואין חילוק כלל בין א"י לח"ל לענין יו"ט שני וחכמים שלא שימשו כל צרכן המה חילקו כן ע"ש. ואני אומר הן אמת שמדברי הר"מ נראה כדבריו וכמ"ש ג"כ בשו"ת מהריט"ץ. אולם בדברי הריטב"א בחי' לר"ה (י"ח א') האריך בזה והעלה דהיום דאנו בקיאין בקביעא דירחא והכל תלוי בהגזירה לכן אנו הולכין אחר הרוב ובח"ל ברוב המקומות לא הגיעו השלוחין ע"ש באורך שלפי דבריו נסתרו דברי השאילת יעבץ. גם מה שתמה ע"ד המג"א (סי' תצ"ו סק"ז) במ"ש שאין לנדות לבן א"י שעשה מלאכה ביו"ט שני בח"ל לק"מ והדברים מבוארים במבי"ט (ח"ב סי' קמ"ט) דאע"ג דהם אסורים במלאכה מפני המחלוקת עכ"ז החיוב בנידוי לא חל רק על בני ח"ל שהם אסורים בעצם לא על בני א"י. ומש"ש להסתייע לדבריו מדברי הת"צ סי' קס"ז. הנה דברי הח"צ המה נגד המנהג. ומצאתי למרן בשו"ת אבקת רוכל (סי' כ"ו) שפסק דלא כותיה. ומה מאד נפלאתי על הג' מהרש"ז בשלחנו במה"ת (סי' א' ס"ח) שכ' וז"ל וזהו ג"כ הטעם ששורה קדושה עליונה בח"ל ביו"ט שני של גליות. ולכן גם בני א"י הבאים לח"ל חייבים בקדושת היום אף שדעתם לחזור כמו שנתבאר בה' יו"ט עכ"ל ובאמת נהפוך דהם אינם חייבים כלל בקדושת היום והמה מתפללים תפלת חול ורק שאסורים במידי דפרהסיא מפני המחלוקת והג' מהרש"ז בעצמו כתב כן בה' יו"ט סי' תצ"ו ס"ז וס"ת וס"ט וצ"ע] העולה מזה דמדברי המדרש האלו נראה בעליל שס"ל דנשתנה הארץ ונתכווצה ולא כהאברבנאל. ובזה י"ל דברי מנחם והרד"ק במה שפירשו בכברת הארץ ולהצילם מהשגת הרמב"ן עליהם בפ' וישב שהוא ראה כאשר בא לארץ הקדושה ולא היה שם אפילו מיל יע"ש. אמנם אם נימא דנשתנה הארץ ונתכווצה לא קשה. ועי' בספר תבואות הארץ סוף פ"א שגם הוא רצה להוציא הדברים מפשטן בשביל שראה שהיום אינה מחזקת ת' פרסה וליתא והדברים המה כפשטן: