עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי גיטין ח:ט:ג

במה דברים אמורים בזמן שנישאו כו'. עיין בפ"מ ובמראה הפנים שכ' שהר"ן פי' האי נשאו היינו שנשאו לאחר אבל לא נשאו לאחר מותר והפ"מ כ' דנראה לו דהאי נשאו היינו להבעל בנישואין אבל ארוסה מותר. והנה הפי' הזה לאו חדש הוא וכבר פי' כן בשו"ת הראנ"ח (סי' ו') והובא בג"פ סי' קי"ט ובפר"ח ע"ש שהאריכו בזה. וראיתי בשדה יהושע בגיטין (ק"ו א') שכ' דאחר העיון יש להכריח כפי' הר"ן בירושלמי הכא דאמר נשאו אנישואין האשה אחר גירושין קאמר דאל"כ אלא אנישואין דמגרש ומתגרשת קאי היכא קאמר ובכהנת אפי' לא נשאו ואמאי בכהנת אפי' מן האירוסין אסור מ"ש כהן מישראל לענין זה ע"ש. ותמהני דבודאי גם להך פי' יש נ"מ דבשלמא בכהן שאף מן האירוסין יש איסור דאורייתא ע"כ החמירו אף מן האירוסין משא"כ בישראל שקודם שנשאת א"כ אף אם תזנה עמו ליכא איסור גמור לכן הקילו בו מן האירוסין כיון דליכא רק איסור דרבנן לכן לא החמירו בארוסה שאין לבו גס בה משא"כ בכהנת שיש איסור לאו ס"ל להירושלמי דאסור גם מן האירוסין. ומצאתי בא"ז (ה' יבום סי' תרי"ח) שפי' להדיא הירושלמי כפי' הזה והאריך בביאורו ע"ש ולא ידעתי מה הקשה השדה יהושע ע"ז דהדברים נכונים כמ"ש ולפ"ז גם הירושלמי סובר דאסור בישראל גם בשלא נשאת לאחר ואינו צריך למיעבד פלוגתא בין הבבלי להירושלמי. ועי' ריטב"א כתובות (כ"ח א') שכ' להדיא דבישראל כל זמן שלא נשאת מותר אפילו בחצר ע"ש שפירש כן גם דברי רש"י ג"כ. ועי' מחנה אפרים בהג"ה לר"ן כתובות (דת"פ ע"ב) שגם הוא פי' הירושלמי כן: