עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי גיטין ז:א:י

אדם מעיד עדותו מיושב כ' המראה הפנים משמע אפי' לכתחלה ופליג אהא דקיי"ל בבבלי. יושב פסול לעדות ובחנם עשה פלוגתא בין הבבלי להירושלמי דגם כוונת הירושלמי הוא בדיעבד כשא"א בענין אתר כמו הכא באחזו קורדייקוס ומצאתי להדיא כן בתולדות אדם להרשב"א (שי' ס"ד) שהביא מהירושלמי הזה ראיה דבדיעבד כשר וכ"כ הר"ן בתי' שבועות ד"ל ע"ש באורך. וכן ראיתי בבעה"ע (אות ק' קבלות עדות) שכ' ר' אבא בשם ר' הונא צריכים העדים להיות עומדים בשעה שמקבלים עדות שנאמר ועמדו כו' ומסתברא דע"י הדחק וכדאמרינן בירושלמי פ' מי שאחזו עכ"ל. ונראה דצ"ל. ומסתברא דע"י הדחק שרי והביא ראיה מהירושלמי הזה והיינו דפי' הירושלמי דמיירי בע"י הדחק וכמ"ש הרשב"א. ושוב ראיתי בשו"ת תו"י (סי' כ"ב) שתמה על הרשב"א דמה ענין הירושלמי דמעידין יושב לכאן והחו"י (סי' כ"ג) כ' דנוסחא אחרת ה"ל להרשב"א. אולם להרשב"א הי' הגירסא כגרסיתינו ופי' הירושלמי הא דיליף דאף בעדות מהני הבדיקה ואי דבעת שהוא חלוש מסתמא הוא יושב על המטה אדם מעיד עדותו מיושב והדר מיבעיא אף לנדרים כן היינו דאף לנדרים בודקין אותו ולא כהפני משה שפי' דבאיבעיא אם גם לנדרים נשאלין מיושב. והנכון כמ"ש. ועי' בשער המשפט (סי' כ"ח סק"ה) מה שהקשה ע"ד הירושלמי הללו ולפמ"ש החו"י דהוא מימרא בפ"ע א"ש. אך לפי הנוסחא שהביא הרשב"א זאת אומרת א"א לפרש כן. שוב ראיתי בפני משה בירושלמי סנהדרין (פ"ז ה"ח) שמצא בחי' הרשב"א שבועות (ל"ב) שמשוה דעת הבבלי והירושלמי וחזר בו ממ"ש כאן והיינו כמ"ש למעלה. ועי' בהגה"ת הר"פ לסמ"ק (סי' רכ"ג) שכ' על מ"ש הסמ"ק דבדיעבד מותר בישיבה גבי כע"ד וז"ל מדאמר בירושלמי סנהדרין דיינים שקבלו עדותן מעומד פי' שהדיינים עומדים גבי מברך את השם ומסתמא ה"ה גבי עדים עכ"ל וקשה אמאי יליף לה מסתמא ולא מהירושלמי הזה דמבואר כן גבי [עדים] וצ"ל דהי' מקום לחלק בין עדות אשה לשאר עדות. ושוב ראיתי בחי' הגהות בטוח"מ (סי' י"ז סק"ה) שהביא דברי הפני משה בגיטין ולא ראה מ"ש בשנהדרין גם לא ראה דברי התו"י. ושוב נדפס פי' ש"ק. וראיתי שפי' אף לנדרים כמו שפרשתי דקאי לענין בדיקה והניח בצ"ע דהא בנדרים קיי"ל גמר בלבו א"צ שיוציא בשפתיו ולא ידענא מאי קושיא הא הבדיקה הוא דלמא מחמת חולי הוא אינו צלול בדעתו א"כ צריך לבדוק אותו אם מה שחשב הוא צלול בדעתו וז"פ: