עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי גיטין ד:ד:ה

היוצוא בשן ועין בניו עבדים והיוצא משום ייאוש בניו בני חורין כו'. בשו"ת שנות חיים וסי' שד"ם) דחק א"ע מאד בביאור הירושלמי הזה ולבסוף מיירי בבניו שהיה לו מקודם והמעיין יראה שדבריו תמוהים. ומצאתי בא"ז בתשובה (סי' תשנ"ט) שר' שמחה הביא הירושלמי הזה ופי' דמשום דמעוכב גט שיחרור לכן בניו עבדים דקרינן או חופשה לא ניתן לה ופליגי האמוראים בירושלמי אם מעוכב גט שיחרור או לא ע"ש ומבואר דקאי על הבנים שנולדו אח"כ ובמה שאיתא בירושלמי הואיל ולא שחררתה התורה כו' נ"ל לפרש עפ"י מ"ש התוס' סוכה (ל"ב ב' ד"ה וקרקע) לפרש דברי הירושלמי (פ"ז דכלאים) דהא דיש יאוש לקרקע אינו אלא מדרבנן ע"ש באורך ובתוס' דרבנן (אות קנ"ט) ועל פי זה יש לומר כיון דעבד איתקש לקרקע אם כן היאוש בעבד אינו אלא מדרבנן ואם כן זו כוונת הירושלמי דיאוש כיון דאינו מן התורה לכן לא מהני לגבי הבנים ואולי זה הפלוגתא שבין האמוראים שנחלקו אם היאוש הוא מן התורה אי רק מדרבנן והבן: