עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי ברכות ב:א:יא

אפילו שמען עד תשע שעות יצא. ע' בפירוש מבעל ספר חרדים שכ' ופסקו כל הפוסקים בשופר והשוו ק"ש והלל ומגילה לשופר וקשיא טובא שהרי זה הירושלמי מחלק דבשופר יצא ובק"ש והלל ומגילה לא יצא עכ"ל ולא תירץ כלום. והנה בדברי הירושלמי האלו א"ש מה שהקשה הטורי אבן ר"ה (ד"ף ע"ב) על מה דאיתא התם תנ"ה שמע ט' תקיעות בט' שעות וכו' הקשה הט"א דאיך שייך לומר תנ"ה בדבר שהוא מחלוקת תנאים דתניא בפ"ב דמגילה די"ח קרא סירוגין יצא סירוסין לא יצא ר' מונא אומר משום ר"י אף בסירוגין אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש עכ"ל. ולהנ"ל א"ש דהפלוגתא דגבי מגילה אינו שייך לתקיעת שופר כמבואר בירושלמי כאן דשאני תקיעת שופר משאר דברים. ומה שהקשה הבעל חרדים לק"מ דחזינן דהש"ס דילן להלכה אינה מחלקת בין שופר לשאר דברים דהא בר"ה שם דמקשה על ר' יוחנן ודידיה לא והא ר' אבוהו הוי שקיל ואזיל בתריה דר' יוחנן והוי קרי ק"ש כו'. א"ל כי שהית כדי לגמור את כולה חוזר לראש ואם איתא מאי קושיא הא שאני שופר משאר דברים אע"כ דהש"ס דילן אינה מחלקת בין שופר לשאר דברים. ולפמ"ש הט"א שם לחלק בין דאורייתא לרבנן י"ל דר' יוחנן לשיטתו דס"ל ק"ש דאורייתא וכמ"ש חש"א (סי' א') ולא מוכח מזה. וע' בטורי אבן שכתב שאפי' למ"ד דשהה חוזר לראש הוא רק מדרבנן ובזה י"ל מ"ש בגליון הש"ס בירושלמי שם דלכן השמיטו הפוסקים האיבעיות דירושלמי שם משום שפסקו להקל ואכתי קשה דלמה השמיטו זה בק"ש הא ק"ש דאורייתא ולהנ"ל י"ל דמה דשהה חוזר לראש הוא מדרבנן ולכך פסקו להקל. וראיתי במלוא הרועים (אות ש') שחקר בשהה לצורך התפלה אם הוי הפסק וכ' דכן מסתבר דלא הוי הפסק ע"ש וכן נ"ל ממה דקיי"ל דבשומע תפלה יכול להאריך כמה שירצה וקשה הא הוי הפסק יותר מכדי לגמור את כולה אע"כ דלצורך התפלה שרי ובזה סרה הקושיא מה שהקשה הטורי אבן דהא בין תקיעה לתקיעה הוי הפסק הברכות מה שאומרים ע"ש, ולהנ"ל א"ש דכיון שתקנו חכמים לאמור הברכות בין התקיעות ולתקוע על סדר הברכות הוי לצורך התקיעות ולא הוי הפסק. וע' במלוא הרועים שם שכ' וז"ל ומבואר שם בש"ס דמגילה והלל ושופר שוין להדדי וכן ק"ש וכן בירושלמי ריש פרק היה קורא מבואר דשוין עכ"ל ותמהני דאררבה בירושלמי כאן מבואר דשופר לא דמי לאינך ואולי לא קאי אלא אק"ש ולא אשופר: