עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי ביצה ד:ב:ב

בשלא נתכוון לעבותה אבל אם נתכוין לעבותה אסור בשלא הותנה אבל אם הותנה מותר. ע' בהג"א פ"ד דביצה שכתב ובשלא נתכוון לעשות שיהיה הכותל עב אם נתכוון לעבותה אסור אבל אם התנה מותר. וראיתי בישועת יעקב בא"ח (סי' תקי"ח סק"ו) שכתב וז"ל ולפי הנראה דכוונתו דהיכא דנעשה בשביל לעבות הדופן בטל לגבי הדופן ויש בו משום סתירת אהל ולי נראה דהא"ז לא כיון לזה רק הטעם משום דאם נתכוון לעבותו הוי מוקצה כמו לבנים ושרגינהו כו' ע"ש באורך. אולם המעיין בא"ז (ח"ב סי' ש"ס) מבואר דעיקר כוונתו משום סתירת אהל שכתב שם וז"ל מ"ש מסוכה דלא דקא סתר אהלא מן הסמוך לה נמי הא קא סתר אהלא דכיון דבטילה לגבי סכך כל פורתא דשקיל מיני' סתירה היא אמר ר"י אמר שמואל מן הסמוך לדפנות קנים שהקימם סביב הדפנות כיון דלא נארגו עם הדופן לא בטלי לגבי דופן ואינו דומה לסמוך לסכך שהסכך אינו ארוג כו' ואפילו סמוך לדפנות אם נתכוון לעבותה שיהא הכותל עב אסור כדאמרינן בירושלמי שמואל אמר כו' וליכא למימר דשמואל דירוש' קאי על הסכך דהא שמואל אוקמי למתני' דקתני אלא מן הסמוך לה דהיינו סמוך לדפנות ועלה קאמר בירושלמי שאם נתכוון לעבותה הו"ל כאלו ארוג בדופן ואסור ואם התנה מעיו"ט ליטול ביו"ט מעבות דופן מותר עכ"ל מבואר להדיא מזה דסובר דכיון דנתכוון לעבותה הו"ל כארוג והוי סתירת אהל ולא כהישועת יעקב. ומזה מבואר דלא כהמראה הפנים שהביא דברי ההג"א וסיים ע"ז ובודאי הא דשמואל דהכא בשלא נתכוון לעבותה לא קאי אלא על הסכך שהרי זה האומר בפני שמואל בטפילה לה היא כאוקימתא אחריתא וכהאי דשמואל גופי' דהתם וכדלעיל והא דשמואל דהכא כרב מנשיא דהתם כו' ע"ש. אולם בא"ז מבואר דלא כותיה ופי' הירושלמי דקאי על הדפנות וס"ל דשמואל דהכא ודש"ס בבלי לא פליגי. וע' חי' המאירי בביצה שהביא הירושלמי הזה וכתב ונ"ל לפי' הרב שבעת העבוי התנה שאם לא איצטרך תהא לעיבוי ואם יצטרך יהיה כעצים המוכנים להיסק ותנאה כי האי מהני ע"ש. וע' בבעל העיטור (בעשרת הדברות ה' סוכה פ"ה) שכתב ירושלמי יש אדם מתנה לסתור אהלים ש"מ שאם מתנה ונפלה מותר. משמע לכאורה מזה שהו"ל הגירסא בירושלמי יש לך אדם כו' בניחותא ולא כמו שהוא לפנינו בתמיה. עכ"פ כיון דמקור דברי ההג"א המה מהא"ז ובא"ז מבואר דהטעם משום אהל ולא משום מוקצה מבואר דכן פי' ג"כ ההג"א ולא כהישועת יעקב: