עמודי אש קונטרס עמודי ירושלים רצה

ההוא וישבשו עליו סברתו ויעשו הסכמה שהוא טועה אז הוא רשאי לנהוג בעצמו היתר במה שהי' בדעתו לאיסור וגם מצוה הוא ע"ז לקבל דעתם עכ"ל והוא מדברי הרמב"ן בס' המצוות שורש ראשון מבואר מדבריו שאינה סותרת הסוגיא דהוריות לדרשת הספרי וצ"ע לכוין הסוגיא לזה

מס' נדה

פ"א הוא עצמו מהו שיטמא בספק כו'. עשו"ת טטו"ד (מה"ת סי' רל"ז) שכ' דקשה טובא דמה מדמה טומטום ואנדרוגינוס לספק דם טמא או טהור הלא זה הוי ס' חיסרון ידיעה דאינה ספק משא"כ טומטום ואנדרוגינוס יעו"ש באורך שנתקשה הרבה בקושיא זו ובאמת אין התחלה כלל להקושיא דנוכל לומר דהירושלמי מיירי בדם שבדקה ונאבדה ויש ספק אם הי' מראה טהור או טמא א"ב שבדקה בעד שאינו בדוק ויש ספק אם הי' המראה הזאת בהעד מקודם לכן וכה"ג הרבה ספיקות שנוכל למצוא דלא תהוי חיסרון ידיעה כלל וא"כ מעיקרא לק"מ ומ"ש הטטו"ד דכ"כ הפני משה ליתא שם כלל כן

ה"ג א"ל חי' טהורה כבהמה טמאה כ' הפני משה לימי עיבורה ושאינה פוחתת מי"ב חדשי הלבנה. והדברים תמוהים דנראה מהסוגיא דבכורות (ד"ח) דחיה מלבד החיות שחשיב שם המה ימי עיבורם פחות מבהמה דקה דעיבורם ה' חדשים וכן נראה בכמה דוכתי ולא ידעתי מי דחקו להפני משה לפרש כן דהדבר פשוט דכוונת הירושלמי דחיה טהורה שוה לבהמה טמאה שאינה יולדת למקוטעין ומצאתי כן להתוס' בבכורות (דכ"א ע"ב) שהביאו להירו' הזה וכ' וז"ל ומשני חיה טהורה כבהמה טמאה כלומר דאינה יולדת למקוטעין אבל בהמה טהורה יולדת למקוטעין עכ"ל מבואר להדיא דהפי' כמ"ש ומהפני משה נעלמו דברי התוס' הללו. וראיתי להשירי קרבן בירושלמי ביצה (פ"א ה"א) שתמה ע"ד התוס' וכ' ותימה דודאי אף הירושלמי סובר דאיכא פלוגתא אם בהמה טהורה יולדת למקוטעין או לא כמפורש כאן אלא דבנדה ה"ק די"ל דריב"ל לא פליג ארב אבל פלוגתא בעלמא מיהו איכא וצ"ע עכ"ל ודבריו תמוהים דהיכן ראה בדברי התוס' שכתבו דליכא פלוגתא בירושלמי בזה והמעיין בדברי התוס' שם יראה שהקושיא מעיקרא ליתא וגם לדעתם יוכל להיות דיש פלוגתא בזה ואין קושיא כלל על דברי התוס' וע' במראה הפנים ביבמות (פ"ד הי"א) ששם כ' חיה טהור' כבהמה טמאה דיש להם זמן. שינה פירושו שם ממה שפי' כאן

ה"ד יונק הוא התינוק והולך עד כ"ד חודש שלמין כו'. עשו"ת מהר"ם מרויטיכבורג (סי' ע"ט) שגרס אפי' שלמים וע"ש מה שהאריך בביאורו

פ"ג ה"ג ואינה נאמנת לומר דכר הוא נקיבה היא. ע' בפני משה מ"ש בטעם הדבר והירושלמי הזה השמיטוהו הפוסקים וע' בא"ז ה' נדה (סי' ש"מ) שהעלה דאשה נאמנת בזה ובאמת טעם הפני משה הוא תמוה מדוע לא תהי' בקיאה בין זכר לנקיבה והיכא שהיא בקיאה בודאי נאמנת דהיא מלתא דעבידא לגלויי

פ"ד ה"א בתולים אינו מן המקור כו'. ע' בציון ירושלים שכ' וז"ל וצ"ע בב"י סי' קצ"ג במ"ש דלא חיישינן שמא יצא מן המקור עם דם מכתה והרי דם בתולים אינו מן המקור עכ"ל ושגה בזה דהפי' בב"י דניחוש שמא יצא דם מן המקור שלה בעת שיצא דם מכתה שהוא מן הצד וע"ז כ' דלא ניחוש לה והוא פשוט וברור

סליק קונטרס עמודי ירושלים בעזה"י