עמודיה שבעה נה

וכו' אמר ליה הקב"ה יעקב אף אתה עלה באותו שעה נתיירא אבינו יעקב ואמר כשם שיש לאלו ירידה כך אני יש לי ירידה א"ל הקב"ה אל תירא ישראל אם אתה עולה אין לך ירידה ולא האמין ולא עלה וכו' א"ל הקב"ה אלו האמנת ועלית לא היית יורד לעולם עכשיו שלא האמנת ולא עלית יהיו בניך משועבדין בארבע מלכיות וכו' יכו' יכול לעולם ת"ל אל ישראל כי הנני מושיעך מרחוק את זרעיך מארץ שבים עכ"ל והגם שמרא' זו כמראה בפני עצמה מ"מ אינה נחשבת אלא לאחת כי אם לא היה הקב"ה מראה לו החורבן והגלות לא היה צריך להראות שישיבו מארץ שבים ולפי שיציאת יעקב מבאר שבע היה סימן לבניו שילכו בגלות כנ"ל ודאי הוא שחזרתו לשלום אל בית אביו היה סימן לישראל שיחזרו גם הם אל בית אביהם לשלום אל ארצם וזהו פי' המדרש הזה יכול לעולם שח"ו ישראל יאבדו לעולם בגלות ת"ל אל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעיך מארץ שבים ר"ל אחרי שאתה בצאתך למרחוק מאביך סימן לבניך שילכו בגלות כן במה שאני מושיעך מרחוק ומביאך לבית אביך הוא סימן לזרעך שישובו מארץ שבים. הד' למ"ד קרבנות הראה לו. והנה זו דרך ביאור המאמר הנ"ל כי ליעקב נולדו ספיקות בכל המראות הנזכרים כדברינו פה כי היה להם פנים לכאן ולכאן ואמר יעקב אם יהיה אלהים עמדי ויקוים לי ארבעה תנאים שאתנה עמו בזאת אדע כי אלו הד' מראות הם אמת וברור ולא יהיה בהם שום ספק ואלו הן הד' תנאים שהתנ' יעקב אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה וארז"ל אין דרך אלא ע"א גילוי עריות שפיכות דמים שנקראים דרך והביאו ראיה לדבריהם ע"ש ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש לחם זו תורה שנא' לכו לחמי בלחמי ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים ונחלק התנאים האלה לד' חלקים. ע"א היא תנאי אחד. גילוי עריות שפיכות דמים שניהם יחד לתנאי ב'. לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי וגו' לתנאי ג' והיה ה' לי לאלהים לתנאי ד'. ונפרש אותה ד' נגד ד' באופן זה שאם יקוים תנאי והיה ה' לי לאלהים אז אדע שחלום של קרבנות אמת ואם יקיים תנאי לחם לאכול וגו' אז תדע שהחלום של חורבן וגלות היא אמת ואם יקויים תנאי ושמרני מגילוי עריות ושפיכות דמים אז אדע שחלום של מתן תורה הוא אמת ואם יקויים תנאי ושמרני מע"א בזאת אדע שהחלום של הצלת חנני' מישאל ועזרי' הוא אמת וכדי להבין זאת נתחיל תחלה מן הצלת חנניה מישאל ועזריה אך ידע שהוא אמת ע"י תנאי אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה מע"ז ותחלה נבאר הרבה מאמרי תמוהים וסתומים וכולם בדרך אחד יצאו מאמר הא' במדרש מגילה וז"ל בשעת שנחתמו האיגרת וניתנו ביד המן ויבא שמח הוא וכל בני חבורתו ופגעו בו במרדכי שהוא הולך לפניהם וראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באים מבית הספר ורץ מרדכי אחריהם וכשראה המן וכל חבורתו שהיה רץ מרדכי אחרי התינוקות הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם וכיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם פסוק לי פסוקייך פתח ואמר לו אל תירא מפחד פתאום ומשאת רשעים כי תבא. פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל פתח השלישי ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט כיון ששמע מרדכי כך שתק והיה שמח שמחה גדולה אמר ליה המן מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות הללו אמר על בשורות טובות שבשרוני שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו עכ"ל. והנה המאמר הזה אומר דרשנו וכי לא מצאו התינוקות פסוקים אחרים דנחמה רק מאלו ועוד שלפום ריהטא היו כולם אומרים דברים סתומי' שאין עניינם לגזירת המן כלל והראשון אמר מלתא בלי טעמא אל תירא ולא פירש כלום למה ועל מה ואין זה נחמה למי שהחרב מונחת לו על צוארו ומורא על ראשו והשני אמר כי עמנו אל מה זו נתינת טעם לדבריו הראשונים שהתחיל ואמר עוצו עצה וגו' ועוד דהא בימי אסתר היה הסתר פנים ואמרו ביום ההוא על כי אין אלוה בקרבי מצאונו