עמודיה שבעה קנד

מפני שחטא ולא זכה לבנים וקשה מה הי' חטאו וצ"ל שבטל ישראל מפריה ורביה שהלך לכבש יריחו ונסע עם הארון וקשה קושית התוס' והא נתעלמה ממני הלכה שהפכתי משכבי של לילה ליום ומשמע שבלילה הי' מותר וצ"ל שאותו ארון שהי' בסוכות הוא הי' ארון שהי' מותר לשמש אע"פ שאינו במקומו וא"כ אורי' שאמר ארון בסוכות ואני אשכב מורד במלכות היה וחייב מיתה ועל כן לי נאה לברך כללא דמילתא שלפי הנראה הי' דוד חוטא בעבירות הנז"ל אלא לפי שהקדים הקב"ה לזקנים ממנו לברך ולא ברכו מטעמים הנ"ל בזה הוכחה גדולה שדוד לא חטא כלום ונ"ל שזה שאמר דוד מזקנים אתבונן כי פיקודיך נוצרתי

(לד) בענין דוד שאמר הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני הנה טפחות נתת ימי וחלדי כאין נגדך. ובמזמור ק"ח אחלקה שכם ועמק סוכות אמדד לי גלעד וארז"ל במד' נשא שגלעד הוא אליהו שהי' מתושבי גלעד וקשה מאי לי גלעד לנו מיבעיא לי' ועוד מאי ענין סוכות אמדד ומה ענין זה לאליהו ועוד מאי טפחות שאין לו ביאור כלל ובזוהר פ' ויחי עמוד תצ"ד כתוב שבקש דוד לידע הקץ וזהו קצי ובזה יתיישבו המשך הפסוקים רק נבאר תחילה מה ש"ה בפ' מטות איש כי ידור נדר וגו' לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה ופירש"י נדר האומר קונם עלי שלא אוכל ע"כ וקשה מאי לאסור אסר כפל לשון ועוד אם נאמר לא יחל דברו ככל היוצא. מפיו למה לי דודאי יקיים ככל אשר דבר אבל ביאור הענין ע"ד מ"ש בעל חסד לאברהם ענין פלאי בסוד התענית בשם ספר כתב יד וז"ל בתכלית הקיצור בסוד התענית והשינה וסוד שתין נשמי של דוד המלך ע"ה ארז"ל כי הישן בלילה טועם אחד מששים מטעם מיתה ודע כי עד חצי הלילה הנשמה הולכת לטייל והרוח לתת דין אם עסק בתורה והנפש הולכת לתת חשבון על קיום המצות ואינו נשאר בגוף כי אם נפש הבהמית הולכת ממנה אחת מששים ואותו חלק אינו יוצא כולו עד שישן יותר משתין נשמי אבל אם ישן שתין נשמי או פחות אינו טועם באותו שינה טעם מיתה כלל כי כל עוד שאינה יוצא חלק אחד משתין ויותר הוא בטל בשתין והשתין נשמי הם חלק אחר משתין מהנפש וכשישן יותר משתין נשמי היא שינה וטעם טעם מיתה ונפקא מינה שאפילו הישן כל הלילה וכל היום אינו יוצא ממנו יותר מחלק אחד מששים שיוצא בשתין נשמי קדמאי שאם הי' יוצא יותר מחלק אחד מששים היה ישן שינת עולם והם שיעור שבעה איסרין כי כל אדם הנפש משקלה תל"ב איסרין כמנין תבל וכשאדם ישן שתין נשמי יוצא מנפשו שיעור שבעה איסרין וכשהוא מתענה תענית מתמעט איסר אחד מחלק נפשו והמתענה שבע ימים ולילות אי אפשר להתקיים לפי שנתמעט מנפשו שיעור שבעה איסרין כשיעור היוצא בנשמין היוצאים מפיו ואם התענה יותר אי אפשר לו להתקיים כי הרי הוא כמו שישן ויוצא ממנו יותר משתין נשמי שיעור שבעה איסרין שאז הוא ישן שינת עולם ג"כ המתענה יותר על שיעור זה בהכרח הוא שימות ע"כ קיצור לשונו כי מבואר שם בהאריכות גדול וכללא דמלתא שאין להתענות לאדם יותר אלא כפי שיעור שתין נשמין היוצאין מפיו שהם שבעה ימים ולילות שיוצא בכל יום בכל תענית שיעור איסר אחד וזש"ה איש ידור נדר קונם שלא לאכול שמקבל על עצמו תענית ואז לאסור איסר על נפשו איסר ונפשו דייקא ר"ל שמחסר ואוסר מחלק נפשו בתענית כשיעור איסר ולפיכך הרוצה להתענות ימים ולילות רצופים אל יתענה יותר אלא ככל היוצא מפיו יעשה ר"ל כשיעור נשמי היוצאים מפיו של אדם שהם שיעור ז' איסרין כן יעשה גם הוא ולא יעשה יותר כי ימות ח"ו והתורה אמרה וחי בהם ולא שימות נקוט בידך כלל זה שכל איסר הוא נגד יום אחד ואגב זה נבא לביאור הנ"ל רק נקדים עוד מ"ש שם בשם ספר כתוב יד וז"ל דע שדוד הי' בסוד הסוכה והשכינה שהיא נקרא סוכת דוד וכשם שאין השכינה למטה מעשרה כך הסוכה שאינה גבוה עשרה טפחים אינה נקראת סוכה וכן דוד הרמוז במדת השכינה והסוכה כנזכר הי' ראוי שיחיה כ"ה אלף ות"ר ימים כחשבון האיסרי