עמודיה שבעה קכח

המאמר השני רק דע שצריך האדם לכתוב שמו על שם אביו פלוני בן פלוני הוא מכלל כיבוד אב שצריך להראות לכל רואיו שהוא הבן של פלוני הנכנע לפניו וכשאמרו רז"ל שמטעם זה אסור לקרוא את אביו בשמו אלא צ"ל אבי מורי להודיע לכל שהוא אביו המושל עליו והוא נכנע לפניו כמו שאמר ביורה דיעה בהלכות כיבוד אב ואם אבל כל זה אינו אלא בזמן שהימין יש לו מעלה על השמאל כנזכר ואיתא נמי בזוהר שבזמן הדוכן צריכין הכהנים לזקוף יד ימין על יד שמאל כי הימין הוא מושל ושולט על השמאל והוא העיקר וזה שאמר יעקב ובקהלם כאשר יבא מחלוקת קרח אל תחד כבודי שלא תזכור שמי עליו ואל תחד כבודי דייקא ר"ל כי בזה שזוכרין שמי עליו בן יעקב זהו כבוד לי שהם מראים לכל שאני אב כנודע והם בנים שנכנעים לפני אין אני רוצה ליחד שם כבודי כי אין זה כבוד אלא גנאי כי אימתי היא דרך כבוד בזמן שהאב שהוא הימין יש לו מעלה על הבן שהוא כנגדו בשמאל ואז ודאי הוא כבוד לאב והכנעה לבן נגד אב אבל בקהלם של קרח שכל מחשבותם הוא להיפוך שהשמאל שהוא הבן יש לו מעלה יתירה על הימין שהוא אב וא"כ איך יחד שם כבודי לומר. שקרח הוא בני אדרבה זה בזיון גדול לי שהוא מראה לכל שאני האב מוכנע כנגדו ולכך אין ראוי ליחד שם כבודי לגלות שהוא בן לי אימתי יזכירו שמי עליו בזמן הדוכן כי כאשר הכהנים עולין לדוכן צריכן לזקוף הימין על השמאל ואז רואים בעיניהם שיש מעלה יתירה לאב על הבן ובודאי הזכרת שמי שם עליו הוא כבוד לי שמראה לכל שהוא בן כנגדי ואני אב ומושל עליו

(ל) במדרש תנחומא ובילקוט פ' ואתחנן בתפילת משה לארץ ישראל וז"ל כשראה משה שאין משגיחין עליו הלך אצל שמים וארץ אמר להם בקשו עלי רחמים א"ל עד שנבקש רחמים עליך נבקש רחמים על עצמינו שנא' כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד יבלה הלך אצל חמה ולבנה והשיבו לו כנזכר לעיל נבקש רחמים על עצמינו שנא' וחפרה הלבנה ובושה החמה הלך אצל כוכבים ומזלות והשיבו לו כנ"ל נבקש רחמים על עצמנו שנא' ונמקו כל' צבא השמים הלך אצל הרים וגבעות והשיבו לו כנ"ל נבקש רחמים על עצמנו שנא' כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה הלך אצל הים אמר לי' בן עמרם מה יום מיומים והלא במטך הכתני וחלקתני לי"ב שבילין ולא הייתי יכול לעמוד מפניך מפני שהשכינה עומדת לימינך ועכשיו מה עלתה לך כיון שהזכיר הים מה שנעשה בנערותו צוח ואמר מי יתנני כירחי קדם מיד הלך אצל שר הפנים אמר לי' בקש עלי רחמים אמר לי' כך שמעתי מאחורי הפרגוד שאין תפילתך נשמעת עכ"ל. וקשה מה ראה משה לילך אצל אלו ואיך עלה על דעתו שאלו יתנו אל לבם להתפלל עליו מה תועלת להם בבואו לא"י או לא ואם הי' טעמו ונימוקו עמו שמן הראוי שיתפללו עליו א"כ למה דחו אותו בקנה רצוץ עד שנבקש וכו' וכי כל היום וכל הלילה לא יחשו מלהתפלל על עצמם והי' להם לבטל רגע אחת להתפלל גם בעדו ובפרט שכל הכתובים האלה שהביאו כולם מדברים על העתיד שיהי' כן באחרית הימים וא"כ ודאי יהי' להם עוד פנאי להתפלל על עצמם וביותר הי' להם להתפלל מטעם שארז"ל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה ועוד מאי עד שנבקש רחמים עליך נבקש על עצמינו משמע מתוך הלשון שאם לא יתפללו עליו אין צריכין להתפלל גם על עצמם ולמה כן אחרי שהכתובים שהביאו מורים שגם הם יבטלו מן העולם אבל דע ביאור הענין וזה הדרך אשר נלך בו כי משה שהלך אליהם שיתפללו בעדו כי חשב שעל ידי כן יגיע לכל אחד מהם תועלת גדול מה שלא יגיע להם זולת זה והם דחו אותו ואמרו אדרבה כי עי"ז יבא עלינו היזק גדול מה שמוכן לנו להיות באחרית הימים יגיע לנו תיכף ומיד ועל כן עד שנתפלל ונבקש רחמים עליך תיכף ומיד מוכרחי' אנו להתפלל עלינו אבל אם לא נתפלל עליך אין אנו צריכים להתפלל עתה בעדינו כי לא ירע לנו עתה שום היזק אלא באחרית הימים ועל זה אין לנו להתפלל כי דבר ה' יקום לעולם וכאשר יצא מפיו כה יהי' וכה יקום. ולהבין זאת נתחיל לבאר כסדר שתלך