עמודיה שבעה קיא

שיהא הוא אחד מן השבטים דהא לא יכרת שם המת מעם אחיו כתיב ומתוך משפחתו אינו זז ואם כן למה זה יהיה שכרו. והנה מי שיודע מה שכתב האר"י בדרוש עומר ענין ר' עקיבא שהיה מיששכר ויששכר הי' ממקום המחשבה הנרמז ביש דיששכר יראה בעיון שכלו מה שאמר לו הקב"ה כמשה שתוק כך עלה במחשבה לפני כי הקב"ה בקש לגלות לו שר' עקיבא הי' גם כן מיששכר שהוא ממקום מחשבה ודי בזה לחכימא ואין להאריך בו כי לכך נקרא מקום הזה מקום מחשבה שהדיבור בו אסור ואינו אלא במחשבה ובזה מדויק גם כן מה שאמר הקב"ה שתוק וכו' כי השתיק' יפה לחכמה

(כז) במדרש רבה פרשת נשא מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמל' מי הקים כל אפסי ארץ מה שמו ומה שם בנו כי תדע עד כאן דברי שלמה בספר משלי סימן י' וארז"ל שם על זה מי עלה שמים זה משה דכתיב ביה ומשה עלה אל האלהים. וירד שנאמר וירד משה מן ההר אל העם. מי אסף רוח בחפניו כצאתי העיר אפרוש כפי. מי צרר מים בשמל' כמה דתימא נצבו מים כמו נד נוזלים. מי הקים כל אפסי ארץ וכי משה הקים כל אפסי ארץ אלא שהקים אוהל מועד שהעולם הוקם עמו וכו' שעד שלא הוקם המשכן הי' העולם רותת משהוקם המשכן נתבשם העולם ע"כ והנה קודם נבא אל הספיקות אשר נופלים בזה המאמר וביאורם נבאר תחילה פשוטו איך נרמז שאסף רוח בחפניו מדכתיב כצאתי את העיר אפרוש כפי כי פסוק זה מדבר בעצירת מכת הברד שהי' במצרים שפירש משה כפיו בתפילה ועצרם ועוד איך צרר מדבר במי ים שנצבו כמו נד אם כן מאי מלת בשמלה אבל הענין הוא בענין ברד שאבני ברד אלה שעצרם משה לא עלו אל מקומם הראשון ממקום שיצאו תחילה מאוצרות אבני ברד הנודעים אלא נשתיירו תלוים באויר וגם אבני אלגביש שדרשו רז"ל בברכות בפרק הרואה אלגביש על גבי איש שנאמר ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה והיכן שרוי נתלה באויר עד שיבא גוג ומגוג שנאמר וגשם שוטף ואבני אלגביש וגו' וכתב האר"י בספר עץ החיים שזה הוא דבר פשוט שהעולם כולו הוא מלא רוח וכשאיזה דבר מפסיק באוירו של עולם אז אותו הרוח שהיה באותו מקום לא נאבד אלא נאסף לצדדים אל חבירו ע"כ ואם כן לפי זה משה שפירש כפיו ועל ידי כך עצר הברד שנתלה באויר ודאי אותו אויר שהיה באותו מקום שעכשיו שם האבנים הוא נאסף אל חבירו ולכך אומר הכתוב אסף רוח בחפניו ר"ל על ידי חפניו שפשט והתפלל לה' ועצר הברד על ידי זה אסף הרוח ולכן אומר מלת אוסף ואינו אומר עוצר הרוח כי הברד לבד היא נעצר שנשתייר באויר אבל הרוח הוא נאסף לצדדים אל חבירו לעשות מקום לאבנים וענין השמל' שדבר בקריעת ים סוף נראה לי על דרך מה שאמר רז"ל במדרש וישב שבשביל כתונת פסים נתגלגל הדבר שנקרע הים ולכך נקרא כתונת פסים פ"ס י"ם וכמה שאמר הטעם בעל מתנות כהונה שעל ידי כך מכרו האחים את יוסף למצרים ובא לידו המעשה דאשת אדוניו ונס חוצה ובזכות וינוס החוצה הים ראה וינוס ובילקוט פרשת בשלח מביא גם כן שבאותו יום שנקרע הים לבש הקב"ה לבוש תפארת וכו' ולפי זה יאמר הכתוב מי צרר מים שנצבו מים כמו נד כל זה הי' בשמלה ר"ל בשביל השמלה שהוא לבושו של הקב"ה או בשביל לבושו של יוסף כתונת פסים שגרם כל זה למר ולמר כדאית לי'. ועתה נבא אל תכלית ביאור כל המאמר הזה כי כולו מקשה חדא מה שייכות וחיבור יש לדברים האלה ומה עניינם זה לזה כי ודאי שלמה המלך לא בא להשמיענו כפשוטו שהרי כל זה קרי בי רב הוא ועוד אחר שנדרש כל זה על משה ואם כן איך מסיים הכתוב מה שמו מה שם בנו כי תדע וכי לא ידעינן שמו של משה ושם בנו ועוד למה אמר בנו לשון יחיד שהרי שני בנים היו למשה ועוד קשה למה אומר דרך חידה מי עלה שמים וגו' ולא אמר סתם משה עלה למרום ואסף רוח וכו' שהרי גם בתור' כתיב מפורש וגלוי לכל ולמה בא שלמה לסתום