עמוד העבודה צד

כי בלתה כל איברי הגוף הם פגרים מתים ועיקר הכחות והפעילות הם מיוחסות לנשמה והגוף טפל לה כי היא אצלה ככלי והגרזן ביד החוצב בו שעיקר פעולות החציבה היא תלוי ביד ולא בגרזן כי הגרזן בלא יד היא דומם מת ובלא הגרזן לא היינו יודעי' שיש כח החציבה ביד זה האדם והנה עתה שאנו רואי' בעינינו שחוצב נכיר ונדע למפרע שביד של זה האדם הי' כח לחצוב אף טרם שחצב ולא נתחדש ולא ניתוסף כח ביד ע"י הגרזן כי הכח שיש עתה להיד הי' לה ג"כ אף טרם שחצב ולא עשתה הגרזן שום פעולה רק נגד ידיעתינו שבתחלה לא היינו יודעים כח היד ועתה אנו יודעים כי אין בבני אדם השפלים כח להשיג כח של איזה דבר קודם שיצא לפועל וכמו כן ממש בא"ס שהיא אחד פשוט וכל הכחות וכל השלימות וכל הפעולות כלולים בו באחדותו הפשוט כי היא הוי' אחת פשוטה ואין בו ביח' פרטית מסויימת שתהא מובדלת ומחולקת ומופרשת משאר הפעולות לשנוכל לרמוז עליהן ולומר פעולה זו היא כך ופעולה זו היא כך ע"ד משל כמו שאנו מחלקין בין פעולת העין לפעולת האוזן לומר שפעולת העין היא הראי' ופעולת האיזן היא השמיעה חלילה וח"ו לחשוב כן והשינוי פעולות והכחות אינם אלא ע"י הספירות שהם הכלים שיש לכל אחד מהם כח פרטי ומיוחד מה שאין בזולתה שזו חסד וזו דין וזו רחמים והכלים שהם הספירות הם הגורמים השינויים שבין פעולה לפעולה וזהו שיסד הפייטן בפיוט האוחז ביד הכל יכול וכוללם יחד כי אין שום פעולה בכל העולמות שתהי' נפעלת בלתי א"ס כי כל הפעולות היא הפועל אותם אבל בו בעצמו אינם פעולות רבות ח"ו כי כולם כלולים באחדותו הפשוט וזהו וכוללם יחד. נמצא כי מאחר שהספירות הם מגבילים הפעולות ומחלקים הכחות ועל ידיהם מושג קצת כת הא"ס אבל בלתי הספירות איני מושג כלל ועיקר רוממות אחדותו הנור' והנפלא הפשו' וזהו שאנו אומרים כי הספירות היו כמוסות וגנוזות בא"ס כלומר כחותיהם המתגלה עתה קצת בתחלה קודם אצילות הספירות לא הי' שום גילוי ממנו כלל ועיקר כדבר הטמון וגנוז והבן היטב כוונת אמרם כמוסות וגנוזות ולסיבה הזאת כינוהו בשם חושך המוחלט כי כמו כשהשמש מאיר ומונח לפנינו כמה מינים מגוונים שונים נוכל להכיר ולידע ההבדל שבין כל מין גון לחבירו משא"כ במקום חשוך לא נוכל להבדל ביניהם ולא להכיר הגוון של כל אחד ואחד מהם כי אז אין ניכר ונרא' לנו שום גוון כמו כן בפשיטותו הקדו' בלתו התלבשו בספירו' א"א להיות מושג ממנו שום כח פרטי ופעולה פרטית כי באמת אין בו כח פרטי מסויים ומובדל משאר הכחות לשנוכל לחשוב ולרמז לומר שכח פרטי זה אינו ככח פרטי זה כי באמת אין בו ריבוי כחות ח"ו ולא פעולות חלוקות שונות זו עזו אבל כל הכתות והשלימויות והפעולו' כולם כללים באחדותו הפשוט באחדות עצום ונמרץ ואע"פ שאצלינו ענין החכזצ' אינה ענין הגבורה שהרי אנו רואים אנשים גבורים אע"פ שהם שוטים וגם אנו רואים אנשים חכמים אע"פ שהם חלשים ומלבד זה אנו רואים הבהמות יש להם גבורה הרבה יותר מבני אדם ובני אדם יש להם חכמה הרבה יותר מן הבהמה הסיבה היא בעבור שינויי הכלים שהם איברי האדם והבהמה כי איברי הבהמה מוכנים יותר לגבורה מלחכמה ואיברי האדם לפי הרכבתו ומזגו מד' יסודותיו יהיו יותר מוכנים לחכמה מלגבורה כמו שהעין מוכן יותר לראי' מלשמיעה והאוזן להיפוך הגם שיש סיבה עצמיות לזה שהבהמה אין לה רק נפש הבהמיית ולא השכליית והאדם יש לו נפש השכליית [מ"מ] מזגה והרכבת ד' יסודות שבבהמה [הם ה] גורמים שלא תתפשט בה נפש השכליית כי פעולת נפש השכלוי' א"א להתגלות פעולתה ע"י הכלים של הבהמה שהם כלים גסים ועכורים ואינם מסוגלי' לקבל בתוכם נפש השכליית כי כל חומר של איזה נמצא נערוך ומסודר בסדר נאה לפי ערך בחי' צורתו וכן הנפש הבהמיות שבאדם א"א להתגלות פעולותי' וכחותיה ע"י איברי האד כמו שמתגלים ע"י איברי הבהמה אע"פ שנפש הבהמיות שממנה נמשך הגבורה והתנועה והרגשת החושים הוא שוה אצל האדם והבהמ' מ"מ אינם שוים בגבורה שהבהמה יש לה יותר גבור' מן האדם והסיבה לזה הוא התחלפות שינויי כליהם ומזגיהם והרכבותיהם מד' יסודותיהם. וע"ד המשל הזה תבין בא"ס איך שבו מתייחדים כל הכחות וכל השלימות כגון החכמה והגבורה והיכולת והרצון והחן והרחמנות כולם בא"ס ענין אחד הם ולא יצדק לומר על הא"ס כפשיטתו שהוא חכם או גבור או יכול מפני שתואר חכם מורה בנו על ענין פרטי שהוא ענין החכמה לבד ולא ענין הגבורה ואין לנו שום תואר ומלה שתכלול כל שלימיותיו והשינויים של הפעולות אינם רק ע"י הכלים שהם הספירו' כי בהיות כח הפשוט של א"ס מתלבש בכלי החכמה ר"ל בספיר' הנקראת חכמה תתגלה ענין החכמה ובהיותו מתלבש בכלי הגבורה תתגלה ענין הגבורה ובהתלבשו במדת החסד תתגלה מדת טובו ובהתלבשו במדת התפארת תתגלה ענין היופי והחן ובהתלבשו במדת המלכו' תתגלה השולטנות והממשלה ועפ"ז תבין מ"ש בספר עסיס רמונים שער ל"ב שהוא שער הכוונה וז"ל דע כי אין ראוי למכוון להיות כוונתו במדות ר"ל שיעלה במחשבתו אל הספירו' לבד ח"ו אלא הכל יהיה בסוד השתתפותם אל מאצילם שהוא מתנהג על ידיהם ולפי שהמאציל בלתי משתנה מתפללים לפניו שיפעול ע"פ מדותיו ולא יחשוב המעיין לומר א"כ נתפלל אליו בלי צרוף מדותיו כי הוא עיקר הכל דע כי דבר זה אע"פ שלא יהא חמור כמתפלל אל המדות בלי צירוף המאציל עכ"ז אינו מן האמת מפני שלמאציל ב"ה אין