עמוד העבודה סז

חושים והדבור מקבלים חיות מן הנשמה והנה הנשמה היא מקור ושורש החיות של האיברים שלנו והנה אותו ענין החיות שמתגלה בנו ע"י איברי הגוף שלנו וע"י הרגשת החמשה חושים הנה היא חיות עב וגס ושפל ונמוך כי הוא חיות בהמיי כי אף הבהמה יש לה חיות זה שהיא ענין התנועה ממקום למקום והרגשת החמשה חושים ובמה יהי' יתרון האדם על הבהמה אבל באמת חיות שכליי והשגיי הוא חיות משובח ועיקר היתרון של האדם על הבהמה היא השכל והדבור שהיא הכלי של השכל שע"י דיבור יכול אדם להושיט לחבירו ענינים שכליי' ובלא דיבור שהיא בחי' הברת האותיות וכן **(ולכן מאחר שעיקר מציאות בלא כתיבה שהיא בחי' הדיבור אינו אלא להיות כלי ציור צורת האותיות אין לשכל כדי שיושיט אדם לחברו אדם יכול לידע ציור ציורים שכליים ע"י הדיבוק השכלי שהשיג חבירו ולכן הבהמה שאין לה שכל בשכלו אם לא שהוא. איו לה דיבור:)** בעצמו ישיג הענין השכלי ההוא בשכל כמו שהשיג חבירו עפ"י שכלו במה שהשפיעו הקב"ה שפע השגה: **(הגה"ה ולכן מאחר שעיקר מציאות הדיבור אינו אלא להיות כלי לשכל כדי שיושיט אדם לחברו ציורים שכליים ע"י הדיבור ולכן הבהמה שאין לה שכל איו לה דיבור

)** קמד והנה ראיתי במורה, נבוכים שהוקשה הרמב"ם על וידבר ה' אל משה לאמר היאך יתכן שמשה רבינו ישמע מפי הקב"ה באזניו שהיא חוש הגשמי מלות ותיבות גשמיות היוצאות מחמשה מוצאות ות הפה ואיך שייך אצל הבורא ית' וית' ה' מוצאות ודיבור גשמי ותירץ הוא ז"ל דבאמת לא שמע משה מפי הקב"ה מלות ותיבות גשמיות רק שהקב"ה השפיע על משה שפע השגה גדולה ועמוקה עד למאוד עד שהשיג כל התורה כולה בשכלו כי בסיפורי התורה גנוזי' ומלובשי' בה סודי סודות שהם עניני' שכליים עמוקים ומתוקים, עד למאוד ומשה השכיל כל הסודו' הגנוזים בתורה בשכלו העמוק והרחב ולישרא' הלביש משה את הסודו' ההם במלות ותיבות של התורה כי זולת זה אין אדם יכול להושיט לחבירו איזה ציור שכלי אבל באמת לא שמע משה מפי הקב"ה מלות ותיבות גשמיות ומה שכתוב **(הגה"ה ובדרשות הר"ן מצאתי דבשעת מתן תורה ברא הקב"ה קול חדש והקול ההיא הי' מדבר מלות ותיבות בחיתוך אותיות כמו אדם המדבר ע"י חמשה מוצאות הפה והקול ההוא לא יצא מפי איזה נמצא ח"ו אלא הקב"ה גוזר ברצונו שיתחדש ויתהוה מציאות קול שידבר את כל דברי התורה ולפי שהי' מקום לבני אדם ולומר שאותו הקול ששמעו יצא מפי הקב"ה ויבואו להגשים ולומר שהקב"ה דיבור ע"י ה' מוצאות כמו בן אדם ואע"פ שלא ראו בעיניהם שום תמונה יחשובו אפשר שהוא אור מבהיק מאוד מכהה את העינים וא"א לראותו רק לשמוע קולו אבל לראותו בחוש הגשמי א"א לראותו כ"א באור השכל יחייבו מציאו' נמצ' אחד כשהשמי' להם הקול ההוא כמו שהשכל יחיי' אם יראה אדם עשן יוצא מבית אחד יגזור בשכלו שבודאי יש שם אש כמו כן יחוייב שכלם לגזור שהקול ההוא יצא מפי איזה נמצא ויבואו להגשים ח"ו לזה אמר הכתוב קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים אפי' בראיית השכל זולתי קול לבד בלי הצטרפות שום נמצא לקול ההוא אלא בגזירת הש"י נתהוה קול חדש לשעתו לצורך מתן תורה:)** וידבר ה' קאי על שפע השג' שהשפיע הקב"ה למשה ומה שקראו לשפע השגה שהשפיע הקב"ה למשה בשם דיבור כאמרו וידבר ה' אל משה היא לפי שכשאדם אחד רוצה להושיט לגלות לחבירו איזה ענין שכלי אינו יכול להושיט לו כי אם ע"י דיבור אע"פ שבבורא ית' אין הדבר כן שהבורא ית' אינו צריך להלביש ענינים שכליים במלות ותיבות אלא משפיע עליו שפע שכל והשגה במוחו עכ"ז מכנה הכתוב השפע שכליית מבורא ית"ש למשה בשם דיבור כיון שאצל בני אדם אין נעתק ענין שכלי מאדם לחבירו כי אם ע"י דיבור ודברה תורה כלשון בני אדם כן הוא תורף כוונתו של תירוץ הרמב"ם

קמה ולי נראה שאין צורך לומר כאן דברה תורה כלשון בני אדם כי באמת שם דיבור היא שם העצם של השגת השכל שהוא דיבור פנימי רוחני בלי נשמע קול ומה שאנו קוראים להברת האותיות והמלות שלנו בשם דיבור הוא שם מושאל אצלנו או שאנו קורין החיצון המלביש בשם הפנימי המלובש בו כי הענין השכלי המלובש במלות ותיבות הוא דיבור הרוחני הפנימי והמלות ותיבות המלבישים את הענין השכלי נקרא אנחנו בשם דיבור כמו שאנו קוראים ליד בשם יד ולרגל בשם רגל ובאמת שם יד ורגל אינו שם העצם של האיברים הגשמיים ההם שהם יד ורגל אלא על כח הנשמה השופע באיברים הללו הוא המכונה בשם יד ורגל ולפי שהפנימית מכונה בשם יד ורגל נכנה גם האיברים הגשמיים בשם יד ורגל והנה כדמיון הזה אנו מכנים למלות ותיבות בשם דיבור לפי שהשגה המלובשת במלות ותיבות היא נקראת דיבור לפי שהיא באמת דיבור דק רוחני שכליי לכן אנו קוראים למלבוש בשם המתלבש בו

קמו והנה כדמיון מה שהבאתי לעיל בסמוך בשם הרמב"ם ראתי ג"כ בס' מדרש שמואל על מס' אבות שמביא שם בשם חכם אחד וז"ל והרש"ט בן שם טוב כתב לדעת למה לא אמר נתן תורה למשה או קבלה מהקב"ה התשובה בזה למה שמשה עלה למעלת נבואה העליונה ונתדבק שכלו עם הש"י אז אין שם נותן כי אין שם רבוי מנותן ומקבל וכמו שקרה כשנתן משה את התורה ליהושיע כי אז הי' שם רבוי מנותן ומקבל אבל כשקיבל משה את התורה התדבק בשם ית' והוא היודע והידוע והידיעה אחד ולכך אמר עשה קיבל כי זאת ההשגה אין שם אלא קיבול בלבד ולא קיבלה מאיש אחר כדי שיהי' שם רבוי מנותן ומקבל וזה הדבר ידוע למי שזכה בידיעת הנפשי עכ"ל הרש"ט בן שם טוב והגאון הלז ג"כ כיוון למ"ש הרמב"ם

קמז ונלע"ד כי לכן נקראת התורה בשם תורה