עמוד העבודה שנה

וטועה הוא בעצמו. ודע כלל גדול דכל מקום שימצא איזה טעות ושגיאה באיזה מילי דשמיא לא יוכל לצאת מהטעות עד שיבא לידי מדרגה הפכו לגמרי שהוא הקצה האחרון, שאף אם יאחז במדרגה אמצעיות יוכל לבא לידי טעות ולא ירגיש בעצמו ויעתק מעט מעט לקצה הראשון המגונה והוא יחשוב שהוא עומד במדרגה אמצעיית ויטעה בזה המשל בזה אהבה ההתפארות היא מגונה מאוד לרדוף אחר התפארות ומי שירצה להתרחק מזה ישמור את עצמו מזה שלא לרדוף אחר התפארות אבל לא יבצר שאם ממילא יבא לו התפארות בלי השתדלותו יהנה ויתענג מאוד והנה זהו המדרגה האמצעיות וכל זמן שיאהב התפארות אף שהיא בלי השתדלות ישנא העלבון וקרוב הוא להיות נעתק אל הקצה הראשון המגונה מאוד להשתדל ולרדוף אחר התפארות אבל כשיאחז בקצה השני ההפכיי דהיינו שישנא ההתפארות מאוד וכששמע שבני אדם משבחין אותו יצטער על זה מאוד ויברח מזה תכלית הבריחה במקום שאין מכירין מעלתו שלא ישבחוהו ויעשה מעשים טובים בסתר כל מה שיוכל להסתיר הנה איש כזה ודאי אינו טועה בעצמו

ונחזור לענינינו שכוונת נוסחא של על מנת שלא לקבל פרס לומר שלא בשביל עה שמאמין ובוטח ששכרו יהיה משלם לכך שולח ממחשבתו ציור קבול שכרו בשעת עבודתו או אפילו קודם לעבודתו כי לפי זה אין היכר שאוהב את הבורא יותר מקבול שכרו כי מה שאינו עובד בשביל שכר היא כי מילתא דלא צריכה היא כי שכרו בודאי יבא אבל כוונת התנא שיעבוד על מנת שלא לקבל פרס כלומר שהפרס אינו חשוב בעיניו לכלום נגד אהבתו אותו יתברך ולפיכך משליכו מנגד נגד אהבתו את הבורא ואין הכוונה שישנא את הפרס אלא גם אהבה גם שנאה לא יהיה בו כיון ששולחו ממחשבתו לגודל אהבתו את הבורא לא שייך בשכר לא אהבה ולא שנאה והנה בעבודה כזו יש היכר גדול שאוהב את הבורא הרבה יותר מקבול שכרו לעולם הבא אף ששכרו לעולם הבא היא גדול מאוד ואדרבה כל שנדע יותר עריבות תענוג עולם הבא ואף על פי כן הוא אוהב את הבורא יותר ויותר הרי עבודתו שלימה מאוד ואין קץ לשכרו ונראה לפי עניות דעתי שזה שאמר בן עזאי הוי רץ למצוה קלה, ובורח מן העבירה לא לשום שכר ולא לשום עונש אלא בשביל שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ועבודה כזו היא מעולה מאוד

והנה בעזרת השם יתברך אסביר עוד יותר כי מי שאינו חושב בעבודתו על מנת לקבל פרס בשביל אמונתו ובטחונו שנאמן הוא בעל מלאכתו שישלם לו שכר פעולתו הנה איש כזה מחזיק את עצמו שעומד על מנת שלא על מנת לקבל פרס והנה הוא מטעה את עצמו ואינו מרגיש שמטעה את עצמו ובאמת כל זמן שאוהב את השכר והשכר חשוב הוא בעיניו הרי זה עובד על מנת לקבל פרס כי מה שאינו חושב בשעת עבודתו ענין הפרס הוא בעבור אמונתו ובטחונו שהשכר בודאי יבא לו ואם כן אם היה אומר בסיפא אלא היו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס היו בני אדם טועין בעצמן והיו חושבין את עצמן בל זה שאינם חושבין בשעת עבודתן ענין השכר לסבת אמונתו ובטחונו הזה נקרא עובד שלא על מנת לקבל פרס ובאמת טעות גמור הוא כמו שבארנו לכך אחז התנא בסיפא הקצה השני שהיא ההפוך לגמרי דהיינו שיעבוד על מנת שלא לקבל פרס ואז בודאי לא יטעה בעצמו מה שמחזיק את עצמו שעובד שלא על מנת לקבל פרס כי האמת כן הוא נקרא עובד שלא על מנת לקבל פרס שהרי לא בשביל אמונתו ובטחונו בשכר אינו חישב את השכר בעבודתו אלא בשביל שהשכר אינו חשוב בעיניו כלל לגמרי נגד אהבתו את ביראו כי כשהשכר אינו חשוב בעיניו לכלום לא שייך שם ענין אמונה ישיר שבוטח שבודאי שכרו יבא על כל הר מאחר שאינו חשוב בעיניו לכלום נמי אהבתו יתברך אותו כי בשלמא כשהשכר חשוב בעיניו אז שייך שם אמונה ובטחון שודאי שכרו יבא כי נאמן הוא בעל מלאכתו שישלם לו שכר והנה הוא חושק יותר שלא יבוא לו השכר לעולם כי חושק הוא לעבדו תמיד מאהבה בלבד וזאת היא כוונת התנא באמרו על מנת שלא לקבל פרס לומר כמו הדבר המאוס בעיני האדם שודאי אין האדם עובד לשיתנו לו השכר פעולתו הדבר המאוס ההוא כמו כן בעבודתו את הבורא יהיה מצד אהבה גמורה שאוהב את הבורא ולא בשביל השכר כלל כי עכשיו בשעת עבודתו באהבה השכר הוא מאוס בעיניו לגמרי נגד אהבתו את הבורא בשעת עבודתו אבל בעולם השכר שאז אין זמן עבודה שהרי היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם אז בודאי לא ימאוס בשכרו הנפלא לא הכוונה עתה בעולם הזה שהיא זמן העשיה והעבודת יהיה שכרו של עולם הבא מאוס בעיניו נגד אהבתו את הבורא שהיא דבר מתוק אצלו יותר מן השכר אבל השכר בבחינת עצמן אינו מאוס שהרי מחמת יודעו שהשכר הוא נפלא משם הוא יודע גודל אהבת הבורא אותו ומחמת, שיודע שהבורא אוהב אותו כל כך לכך עובד הוא לו יתברך