עמוד העבודה שמט

שהיא ענין אהבת הקדוש' העליונה והתדבקות מחשבתו בה ותמיד יחשוק מאוד להתדבק בקדושה ויומם לא יניח ולילה לא ישקיט אלא תמיד יתגעגע בעוצם להתדבק בקדושה והעיקר הוא ההתחלה כמאמר החכם כל התחלות קשות וחכם אחד אמר כי ההתחלה קשה יותר מחצי הכל ואם יתגבר על היצר בתחלה הרי עי"ז יעלה מ"ן מועט ויעזור לו שישאב חלק גדול מן הקדושה בקלות ואחר שיושפע עליו שפע קדושה מלמעלה ועי"ז יתרבו המ"ן בפעם שנית ויגרום שיושפע עליו שפע קדושה מלמעלה עוד יותר ויותר ובכן יעלה למעלה למעלה עד אין תכלית ומה גם בכל עסק קדושה שיעסוק יהי' כוונתו שבשביל כך הוא ל מד או מתפלל או עושה איזה מצוה כדי שיקל עליו ללמוד או להתפלל יותר ויותר ובשביל כך הוא מתחיל לעבוד את הבורא כדי שיעבדהו יותר ויותר עד אין תכלית וזהו שארז"ל פתחו לי פתח כמחט סדקית שהיא ענין התחלה והעלאת מ"ן ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם שהיא שפע רבה ורחבה, מן הקדושה וזש"ה מן המיצר קראתי יה כלומר כשהעליתי מ"ן מועט אז ענני במרחב כפתחו של אולם ועוד נוכל לפרש כשמן המיצר קראתי יה כלומר כשהי' צר לי מאוד והתפללתי בעומק הלב מאוד הרי אז כאשר דבקתי מחשבתי בענין הישועה בהשתוקקות עצום והמשכתו במחשבתי ענין הישועה עלי ומה שבתחלה היה צר לי מאוד נעשה לי אח"כ רחב מאוד וכללא הוא כל מה שהוא יותר צר בתחלה גורם לו אח"כ שיתרחב לו מאוד בעבור עומק השתוקקותו לדבר החסר לו ומי שאינו צר לו מאוד א"א שיתרחב לו כ"כ בעבור שאינו משתוקק מאוד לדבר החסר לו וכדומה לזה פי' במ"א כי שומע אל אביונים השם ונותן לחם לרעבים וקרוב השם לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת והיה טרם יקראו ואני אענה כי הבורא ית' הפקיר כל שלמיותיו וטובתיו בעולם כל מי שירצה ליטול יבא ויטול כל דכפין ייתי ויכול כמו שהוא בנוסח אל אדון גדלו וטובו מלא עולם וכן מלא כל הארץ כבודו כי כבוד רומז על הארותיו וטובותיו הפרטיים הנכללים בעצמותו באחדות פשוט כמאמרינו על הפייט הכול יכול וכוללים יחד ובסגנון הנ"ל פירשתי ג"כ הרחב פיך ואמלאהו

הנה הקדוש ברוך הוא עושה עמנו ניסים ונפלאות הרבה יותר ממה שעשה במצרים ועל הים ובמדבר ובמקדש אלא שהניסים הם נסתרים ואינם נגלים לנו מפני שאין אנו ראויים לניסים נגלים וגדולים כמשארז"ל אין בעל הנס מכיר בניסו וכמש"ה לעושה נפלאות גדולות לבדו שהוא ית' לבדו יודעם אבל אנו אינם ראויים לידיעת הניסים ההם ע"ד חביבין ישראל שנק' בנים למקום חבה יתירה נודעת להם ועתה בחטאינו אין החבה יתירה כ"כ עד שנהיה ראויים לדעת להניסים ההם והנה הדורות הראשונים היו עובדין מעומקא דלבא מאהבה עצומה לפי שהיו רואים את הקב"ה בשכלם כלומר שהמה ראי ניסים ונפלאות שעשה להם ית"ש הרי ראו עוצם יכלתו והשגחתו אבל עתה אין אנו רואים ניסים ונפלאות: (חסר

) לעושה נפלאות גדולות לבדו ארז"ל אין בעל הנס מכיר בניסו כי הוא ית' עושה ניסים נסתרים לאדם והוא ית' לבדו יודע שהוא נס והאדם אינו יודע שנעשה לו נס ולענ"ד נראה לפרש בדרך פשוט כי הנה כל הפעולת שבעולם נפעלות ע"י אור א"ס המתלבש בכלים שהם הספירות והנה עיקר הפועל האמיתי הוא הפנימיית שהוא אור א"ס והספירות אינם אלא כגרזן ביד החוצב בו וכי יתפאר הגרזן על החוצב בו והנה בעבור מיעוט כח הקבול של המקבלים הוצרכו הכלים להמעיט את האור אבל מ"מ עיקר הפעולות יתייחסו לאור א"ס כדאי' בתיקונים במאמר אליהו וכד אנח תסתלק מנהון אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא נמצא א"ס ית"ש הוא לבדו עושה הנפלאות הגדולות בלי שום צירוף כח אחר כי הנה אף הכלים עצמן הם מעשה א"ס ית"ש

ארז"ל במס' ברכות אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר יהיב חכמתא לחכימין וכו' וכענין כי כבר מבואר אצלינו בעזה"י כי עיקר הקשור והדבקות של אדם בבורא ית' הוא ההשתוקקות והנה כל השלימות שבעולם נשתלשלו מכבודו ית' כמו החכמה והגבורה ודומיהם והנה אם ישתוקק האדם לחכמה הנה כפי עוצם השתוקקותו כך ימשיך על עצמו שפע החכמה וכל מה שיעמיק במחשבתו להשתוקק לחכמה ימשיך על עצמו חכמה עמוקה יותר והנה מי שהוא חכם וטעם כבר מתיקות החכמה ממילא משתוקק מאוד למתיקות' ולעולם לא ישבע מן החכמה ולפיכך אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה

ארז"ל רשעים בחייהן קרויין מתים וצדיקים במיתתן קרויין חיים ושמעתי מר"ד לפרש עפ"י מה שפירשתי כי ביום אכלך ממנו מות תמות והנה הצדיקים בעבור שאינם מעותדים לעיתה כי אף במיתתן נפשם צרורות בצרור החיים לכן נקראים חיים לעולם בין בחייהם בין במיתתן אבל הרשעים שמעותדין למיתה לכן אף בחייהם קרויים מתים כי מיום הולדם מתחילין למות ומיתה אריכתא היא אצלם ולענ"ד נראה לפרש בדרך אחר בדבר מוסר כי הנה כבר בארנו מ"ש תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם כלומר במה שהוא ית' מדכא את האדם ביסורין בזה הדבר עצא הוא אומר להם שישובו בתשובה כי באופן אחר א"ח לעוררם כי מן הנמנע היא שידבר הוא ית' אל האדם כאשר ידבר איש אל רעהו והנה לפעמים אדם ישן ורוצה להקיץ באמצע השינה מוסר שינתו לאדם אחר לעוררו באמצע השינה והנה מי שאינו ישן שינה עמוקה יכול להתעורר ע"י דבור קל או ע"י נענוע כל דהו אבל מי ששינתו עמוקה צריך לצעוק אליו