עמוד העבודה שמ

יפה כי הנה ידוע איך גינה שהע"ה את ימי הזקנה באמרו וישחו כל בנות השיר ויסתבל החגב ותפר האביונה ויקום לקול הצפור ובטלו הטוחנות וחשכו הרואות בארובות וגו' והנה היצה"ר ממתיק לחד בנערותו תענוגי עוה"ז. ות"ח מתגבר עליו מאוד ואינו שומע לעצתו ולומד תורה יומם ולילה ורודף אחר החכמה. וכשמגיע לימי הזקנה ורואה שבטבע אינו משתוקק לתענוגי העוה"ז ונמאסים בעיניו נהנ' מאוד על מה שבחר לו בנערותו הטוב האמיתי דהיינו לעסוק בתורה ובמצות ולמאוס בתענוגי העולם שענין התורה מצלחת אף בימי הזקנה מלבד מה שיש לו תקות שכר לעוה"ב. נמצא הת"ח בנערותו אין דעתו מתיישב עליו מפני שהוא צריך להתגבר על היצר נגד טבעו ורצונו אבל כשמזקינין דעתן שבחרו להם בנערותם מתיישבת עליהם בזקנותם כי אז בטבעם אינם שומעין לעצת היצה"ר. אבל עם הארץ אינו כובש היצה"ר בנערותו והולך אחר תענוגי העוה"ז כטבעו ורצונו נמצא אז מתיישב' דעתו מפני שאין לו צער כלל במלחמת היצה"ר כי אינו לוחם עמו אדרבה שומע לעצתו ובהגיע תור ימי הזקנה רואה שאבד' תאוותו מצטער למפרע על בחרו בנערותו לילך בדרך לא טוב נמצא כל זמן שמזקינין דעתן מיטרפ' עליהן ר"ל דעת שבחרו להן בנערותן וקשה להם לפרוש לפי שהורגלו והושרשו בו

ואחשוב אני כי זהו משארז"ל צדיקים תחלתן יסורין כי בנערותן צריכין לילך נגד רצונם וטבעם להתגבר על היצר וסופן שלוה דהיינו בימי הזקנה אדרבה הטבע מושכתן לטוב נמצא אז יש להם שלוה והרשעים להיפוך תחלתן שלוה שאינם מתגברים נגד טבעם וסופן בימי הזקנה הם יסורין שחפץ היה להנות מתענוגי העולם והטבע אינו מניחו והנה בנערותו הטבע של האדם הוא להתענג והוא סובר שאף בימי הזקנה תהיה טבעו מושכתי להתענג דמאין ידע ענין ימי הזקנה כיון שמעודו לא היה זקן ולא טעם מרירות ימי הזקנה מעולם. יש בני אדם שמולידים בנים בנערותם ויש בזקנותם והנה אותן שמולידים בזקנותם יש לבניהם אב זקן ואותן שמולי' בנערותן יש לבניהם אב נער אבל אעפ"י שאביהם נער אבי אביהם או אבי אמם הוא זקן כי אותן שאביהם זקן כבר אבי אביו מת והנה עצה יעוצה לכל נער החפץ להתענג בתענוגי העולם בחשבו שאף בימי הזקנה לא תחלש כח תאוותו ונייעצהו לשאול את אביו אם יש לו אב זקן או את אבי אביו או את אבי אמו אם אביו עדייין נער ולשאול להם אם נחלש אצלם כח התאוה בימי זקנתם והנה ודאי אביך או אבי אביך אינו שונא איתך ומייעצך לטובה בוודאי והנה רש"י פי' בפ' האזינו על פסוק הנ"ל זכור ימות עולם מה עשה בראשוני' שהכעיסו לפניו בינו שנות דור ודור דור אנוש שהציף עליהם מי אוקיינוס ודור המבול ששטפם והנני אומר קרוב לסגנון הזה שלא תרגיל עצמך בתענוגי העולם כי בימי הזקנה החלש כח התאוה ואם לא תרצה להאמין זה שאל אביך אם הוא זקן שאל אותי אם לא נחלש כח תאוותו בימי הזקנה אם אביך עדיין נער הוא שאל זקניך דהיינו אבי אביך ואבי אמך ויאמרו לך איך נחלש כח התאוה אצלם בימי הזקנה והם אוהבים שלך ובודאי יגידו לך האמת ויכול להיו' שזהו שא' דהע"ה מזקני' אתבונן כי פקודיך נצרתי כלומר ע"י שראיתי חלישות התאוה בזקנים נעשיתי חכם ונבון למאוס בתענוגים והעד שמאסתי בהם כי פקודיך נצרתי והנה יצאנו קצת מן הענין ונחזור לענין הראשון שדרך עוה"ז הנה תחלתו הוא רך וסופו קשה אך מי שעיני שכל שלו ברורים וזכים וצופים למרחוק רואים בשכלם בעוה"ז מעלת וחשיבות עוה"ב לכן נקל להם לסבול יסורי בעוה"ז במעט זמן שהוא ימי שנותינו שבעים שנה כדי שיזכו אח"כ בעוה"ב לתענוג נפלא לעד ולנצח אבל הרשעים הסכלים אינם יכולים לראות למרחוק בעין שכלם רק ראי' גשמיות להם כבהמה ואינם רואים רק מה שלפניהם דהיינו ברבורים אבוסים ויין ישן ומיני מנדים מפני שיש להם ראי' נמוכה כבהמה לכן בוחרים במה שרואים בעיניהם הגשמיים והנה באמת בחשיכה יתהלכו כמאמר הכתוב החכם עיניו בראשו כלומר עיניו האמיתים שהם עיני השכל הם בראשו כי משכן השכל הוא במוח שבראשם והכסיל שאין לו עיני השכל אע"פ שיש לו עינים הגשמיים הנה הוא בחשך הילך שעיקר ראיית עיניו של אדם הוא ראיית עיני השכל וז"ש המשנה הוי מחשב הפסד מצוה שהוא בעוה"ז שהוא לשעה כנגד שכרה בעוה"ב שהוא לעד ולנצח ושכר עבירה שהוא לשעה כנגד הפסד' בעוה"ב כמו שהסברנו למעלה במשל הרוכב והסוס וזש"ה פלס מעגל רגליך כלומר שתשקול ותפלס בשכלך הפסד מצוה נגד שכרה ושכר עבירה נגד הפסדה וכל דרכיך יכונו וז"ש דוד חשבתי דרכי כלומר חשבתי היתרון של דרך עוה"ב על דרך עוה"ז ואשיבה רגלי א' עדותיך. והנה לעיל כתבנו עצה נכונה לבקש תרופה למחלה איש שהוא חכם בעיניו איך להוציאו ממדה המגונה הזאת שאינו תולה בחסרון ידיעתו ולהראותו מאין נמשך טעותו ממה שהוא רואה בבירור מחשבת הבהמה שחושבת כן ויודע בודאי שטועה היא והנה מלבד זה נוכל להביא לו ראי' מעצמו כי לפעמים וקשה לאדם כזה איזה קושיא כשהוא בן ך' שנה ולא ישיג שום תירוץ על קושייתו ואפי' אם חכם אחד ידע תירוץ נכון ויאמר לו התירוץ הנה אינו יכול להבין התירוץ ואינו מאמין שיהיה לקושיא זו תירוץ וכל זה הוא לפי שחושב שאין מציאות חכמה בעולם למעלה מחכמתו ואח"כ כשיהיה בן ארבעים שנה ויחודד שכלו יוכל הוא בעצמו לדעת בשכלו תירוץ נכון על קושייתו שהוקשה לו בהיותו בן בך' שנה והנה בזה נוכל לבטל דעתו שהרי בהיותו בן ך' לא האמין שיהיה שום תרוץ בעולם על הקושיא שלו וחל שאין