עמוד העבודה שלח

שאמר מיטב שאהי' שוט' כל ימי ואל אהיה רשע שעה אחת לפני המקום כלומר מוטב שאחזיק את עצמי לשוטה כל ימי כלומר שאתלה לעולם בחסרון ידיעתי וכשאתנהג כן אל אהיה רשע אפי' שעה אחת לפני המקום דבכל מקום שיוקשה לי איזה קושיא בעיקרי האמונה אהיה תולה בחסרון דעתי ונלע"ד שזהו ג"כ מה שאמרו רז"ל המבזה ת"ח אין רפואה למכתו. כי מי שאינו תולה בחסרון ידיעתו כשיוקשה לו איזה קושיא על חכמי התלמוד ולעג עליה' ויחשוב בלבו בדעתו המזוהמת לומר שלא דברו נכונה ולא יחשיד את שכלו לומר שדעתו חלושה מלהשכיל דבריהם. כי הוא חושב שחכמתו למעלה מחכמת חכמי התלמוד נמצא זה האיש המבזה ת"ח שהם חכמי התלמוד אין רפוא' למכתו שקשה לו מאוד לצאת מכפירתו. והנה במ"ח דברים שהתורה ניקנית בהם חשיב שם אחד מהם הוא באמונת חכמים דהיינו שיאמין בחכמי' שהם חכמי' והוא אינו חכם שיחזיק א"ע לשוטה נגדם והנה עיקר ענין אמונה אינו אלא שיאמין מה שהוא נגד שכלו כלומר ששכלו מחייב היפוך מאמר החכמים ואעפ"כ מאמין בדבריהם כי כשלא יאמין רק מה ששכלו מחייבהו זה לא מיקרי אמונה. כי אינו מאמין כ"א לעצמו וזה נקרא כיפר ולא מאמין ושמעתי שפעם א' אמר חכם אחד מי שיודע שהוא שוטה אינו שוטה כי כל שוטה אינו מחזיק **(שהוא קדמון כמאמר הכתוב לפני לא נוצר וכו' וגם בעבור הקדמה זו ואמונתינו זאת שהוא ית"ש קדמון כתבו כל המקובלי' שאצל הבורא ית' ענין החכמה הוא ענין הגבורה וענין היכולת הוא ענין הרצון שאין שם אצל הבורא ית' בחינות רבות כי כולם כלולים הם באחדות פשוט ובהעלם נמרץ ואין אצל הבורא ית' חכמה דבר א' וגבורה דבר אחר כמו שאצלינו בני אדם חכמה דבר אחר וגבורה דבר אחר דאילו הים אצלינו חכמה וגבורה דבר אחד היה מוכרח להיות כל החכמים גבורים וכל הגבורים חכמים ואנו רואים שאינו כך שיש חכמי' חלושים ויש גבורים כסילים ומפני מה הוא כך מפני שקצר' כחינו לקבל כח אחד כללי שיכלול כח כל הבחינות באחדות פש נו כי אנחנו בני' אדם מורכבים ועחודשום.. משא"כ הבורא ות"ש כל הדברים הם אצלו באחדות פשוט ולא מורכב הוא ח"ו מחכמתו וגבורתו וידיעתו, כי הוא ית' קדמון ואילו היה ח"ו מורכב שוב לא היה קדמון כמו שכתבנו למעלה כי כל דבר מורכב הוצרך דבר מה להיות קודם להרכבתו שמזה נעשה הרכבתו וזה לא שייך בבורא ית' כי הוא קדמון היוצא לנו מזה ששכל שלנו ושכל הבורא ית' אינם תחת סוג אחד וזה אף ששכלינו האנושי מחייב ביטול אחד משתי האמונות ידיעה והבחירה מ"מ אנו מאמינים ששתיהן אמת, אלא אנו מחוייבים לתלות בקוצר חלישת שכלינו. ובכן נבוא אל ביאור הפסוק ואמרו איכה ידע אל כלומר הם מקשים איכה ובסגנון מה ידע אל. והתירוץ הוא ויש דעה בעליון כלומר וכי יש דעה בעליון. וכי שייך לומר בבורא ית' שיש לו דעה שמשמעו שהוא עצם ומקרה ח"ו. הלוא הוא וידיעתו אחד הוא הוא ועצמותו אחד הוא ואנחנו מורכבים מעצם ומקרה ואיך אנו יכולים להקשות על הבורא ית' מידיעתינו ושכלינו הלא אין שכלינו ושכל הבורא ית' מסוג אחד

ההג"ה ב' והיא שייכה קודם מלת ואקדים

והשתא נוכל לומר כוונת הפסוק בקפיטל קל"ט פליאה דעת ממני. כלומר שאעפ"י שאצלינו הוא פליאה דעת ממני שידע הבורא ממני הוא פליאה אצלינו: דהיינו קושית ידיעה ובחירה המפורסמת אלא שאנחנו מחוייבים לתלות בקוצר השגתינו האנושי', ואנחנו מאמינים שיש עוד השכלות עמוקות ונשגבות אשר שכל האנושי לא יוכל להשיג. וזהו כוונת הפסוק נשגבה לא אוכל לה כלומר לא אוכל להשיג התירוץ של קושית ידיעה ובחירה הנ"ל. כמו שתירץ הרמב"ם ז"ל כי לא מחשבותי מחשבותיכם. ובכן גם הידיעה והבחירה שניהם אמת. ואם האדם יש לו בחירה א"כ יש שכר ועונש והשתא יובן הפסוק אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח. מפני העונש:)** א"ע לשוטה אלא מחזיק עצמו לחכם. ושוטה אחד שמע מאמר החכם הנ"ל פעם אחד בא השוטה הנזכר להחכם ויאמר לו הנה שמעתי ממך שמי שיודע שהוא שוטה אינו שוטה ואני יודע שאני שוטה ואעפ"כ אני שוטה ויענהו החכם חלילה לומר כן אני אומר שאינך שוטה אלא חכם אתה. ויען השוט' ויאמר הלא שמעתי מכמ' אנשי' שמחזיקין אותי לשוטה ויענהו החכם א"כ שאינך יודע בעצמך שאתה שוט' אלא מה ששמעת מן הבריות שמחזיקין אותך לשוטה א"כ באמת אתה שוטה כי אני אמרתי כל שוטה שהוא בעצמו יודע שהוא שוטה אינו שוטה ואתה אינך יודע בעצמך אלא מה ששמעת מפי הבריות לבד והנה אמרו רז"ל משחרב ביהמ"ק ניתנה נבואה לשוטים ואמרתי בדרך הלציי. כי הנה יש לדקדק למה דוקא משחרב ביהמ"ק ואומר אני כי קודם שחוב ביהמ"ק לא היה שוטים בישראל. כדאיתא במדרש איכה שחכמי אתינס היו החכמים היותר גדולים שבכל העולם כי העיר ההיא היתה נקראת עיר החכמה וסבי דבי אתוני הנז' בבכורות שם היו ואעפ"כ היה תינוק מירושלים מנצח בחכמתו חכם גדול מחכמי אתינס. רק משחרב ביהמ"ק ניטלה החכמה ואיננה ומאז חסרונו כל ומאז התחילו לצמוח שוטים בישראל והנה לפעמי' ידע חכם אחד בחכמתו איז' דבר העתיד להיו' כמשרז"ל איז' חכם הרוא' את הנולד ושוטה אחד יראה איך החכם כיון הדבר לאמיתו ויתמה מאוד וישאל מאין ידע זה האיש לכווין הדבר העתיד להיות והנני רואה שכאשר אמר כן היה אח"כ והדבר אצלי תימה וחכמים משיבין לשוטה כי החכם ידע הדבר הזה בחכמתו. וביקש השוטה שיאמרו לו החכמה ההיא שעל ידה כיון החכם הזה את העתיד. ויאמרו לו החכמה ההיא. אמנם השוטה לא הבין ענין החכמה ההיא ולא רלה להאמין שבחכמה ידע האיש הזה את העתיד כי אמר אם בחכמה ידע למה לא אבין אני את החכמה הזאת. ויאמרו לשוטה הלא ראית בעיניך שידע מקודם היטב את העתיד להיות. ויען השיטה ויאמר אין זה כ"א נביא או כישוף ולא חכמה כי אם היתה חכמה הייתי מבין גם אני את החכמים הזאת. והנה באמת ענין הנבואה עצמה היא ג"כ השגת חכמה אלא שהשגת הנבואה היא למעלה מגבול השגה האנושיות כי השגה אנושיית חלושה היא להיות שהנשמה מלובש' בגוף שהוא או