עמוד העבודה שכז

הדבר קשה מאוד להתפלל על מזונות ויהיו עיקר כוונתו על היחוד שלמעלה והבקשה לא תהיה כ"א בדרך מבוא שיעורר הברכה למעלה והתועלת לזה שיתפלל על מזונות של הבריות ולא של עצמו כי אז יוכל להיות כונתו למען היחוד שלמעלה ובקשתו על הבריות תהיה סבה לעורר הברכה למעלה ונלע"ד שזהו שארז"ל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר ומ"מ אילו מתפלל על עצמו כ"א על חבירו בלבד א"כ ודאי כוונתו למען היחוד שלמעלה לפיכך הוא נענה תחלה לפי שלא התכוין להתפלל על עצמו כלל רק למען היחוד שלמעל' ומן היחוד ממילא נמשך כל ההצלחות יותר הרבה מאלו הי' מתפלל על ההצלחות ונלע"ד אפשר שזהו מחוזק ועוצם הבוטח שבוטח כשיהיה יחיד למעלה שאין לו לדאוג על שום דבר ואינו פונה מחשבתו כ"א למען היחוד בלבד ובלבד שלא יטעה את עצמו כי אולי יהי' כוונתו שלכך מתפלל על היחוד שלמעלה כדי שימשכו עליו טובות והצלחות והוא לא ירגיש אלא יסבור שכוונתו למען היחיד בלבד כי כל עוד שיצטרך לחשוב זה עדיין הבטחון חלוש הוא אצלו אלא עיקר הבטחון שלא יצטרך להתפלל לכוין בשביל הצלחתו כלל כ"א למען היחוד בלבד ויסביר לעצמו למה אתפלל על דבר שבודאי לא יחסר לי ואניח מלהתפלל על דבר הצריך לי מאוד כראוי לאוהב נאמן שיצטער על חסרון האוהב שלו

ידוע הוא מי שמבין מעלת וחשיבות איזה דבר הרי הוא אוהב אותו הדבר ואם היה מבין יותר מעלת הדבר ההוא בודאי היה אוהב יותר הדבר ההיא הנה התבאר כי האהבה לאיזה דבר נמשך מסכלו כפי עצום ההתבוננת כן הוא עוצם האהבה וכפי האהבה כן היא החשק לאותו דבר וכפי החשק כן הוא דבקות מחשבתו לאותו דבר כי מהות החשק הוא דבקות המחשב' בדבר ההוא אשר משתוקק אליו כי החשק היא מחשביי וסימן לדבר אח"ד ר"ת "אהבה "חשק "דבוק המחשבה והנה מי שמבין היטיב מעלת החכמה נמצא בודאי משתוקק מאוד החכמה ומדבק מחשבת חשקו בענין החכמה מאוד וכשמתפלל להקב"ה שישפיע עליו שפע חכמה בהשתוקקותו הגדולה אל החכמה נענה בלי ספק והמשל בזה כי מי שטובל אצבע בשמן בודאי לדבק שמן באצבעו כשארז"ל קרב לגבי דהינא ואידהן ואם אינו טובל רק ראש אצבעו בשמן הרי אינו נדבק שמן רק בראש האצבע ואם יעמוק לטבול כל האצב' בשמן בודאי ידבק בו שמן יותר והנה האצב' הוא גשם והשמן הוא ג"כ גשם והנה כמו כן בדבר רוחני ברוחני והנה המחשבה היא כלי רוחניית וכשמדבק מחשבתו במציאת החכמה שבעולם שהיא היא עצם אלהות א"א שלא ידבק במחשבתו חלק ממציאת החכמ' שבעולם והנה אע"פ שהמשלנו מאצבע ומשמן שהם גשמיים א המחשבה של אדם ומציאות החכמה שבעולם שהם רוחניים אין המשל דומה לנמשל כי דבקות גשם בגשם אינו דבקות גמור כי השמן אינו נבלע בעובי אצבע מעבר לעבר כ"א על פני האצבע משא"כ דבקות מחשבתו של אדם במציאות החכמה שבעולם הוא דבוק עצום מאוד כי מחשבתו של אדם סופגת החכמה בתוכ' והחכמה מתפשטת ומתלבשת בכל המחשבה והנה מציאות החכמה ודבקות המחשב' הוא בעצם הדבוק בבורא ית"ש כי החכמה היא אלהותו והאל ית"ש הוא מקור החכמה וכל מה שיוסיף להעמיק דבקות מחשבתו בחכמה ימשיך על עצמו חכמה עמוקה יותר כי כפי עוצם עומק דבוק מחשבתו בחכמה כמו כן עוצם המשכתו בחכמ' וזהו שמפורסם בספרים כפי התקרבות האדם אל הבורא כן התקרבות הבורא אל האדם כמ"ש אני לדודי ודודי לי ולסבת המשל הזה נמשלה התורה והחכמה אל השמן וגם כמו שהשמן אינו יכול להתערב עם שאר משקין כן חכמת התורה אינה יכולה להתערב עם שאר דברים וזה"ש הכתוב אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת השם ודעת קדושים תמצא כי כשחושק מאוד לחכמה כמו לכסף ולמטמונים אז מוצא את החכמה כמו שכתבנו וזשארז"ל ובו תדבק וכי אפשר לדבק בו אלא הדבק במדותיו כי במקור הכל א"א לדבק ולקבל ממנו כי הוא אחדות פשוט כולל כל השלמיות באחדות פשוט אלא הדבק במדותיו שהם החכמה והגבורה והרחמנות ודומיהם כי סוף סוף נובעים הם מעצם המקור

להסביר מוסר אחד שלא יחשוק להראות א"ע לבריות שהוא חכם ועי"ז ינצל הרבה מאוד משיחה בטלה ועי"ז יבא להשגת התורה כמשארז"ל שתיקה יפה לחכמים וגם אחד ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהם הוא במעוט שיחה וארז"ל סייג לחכמה שתיקה וכתוב גם אויל מחריש חכם יחשב הנה הפירוש הפשוט מזה הפסוק הוא כי כשיחריש לא יודע אולתו אבל קשה מ"מ מפני מה חכם יחשב הלא כשיחריש לא יודע ג"כ חכמתו ועוד הלא אמר החכם תמה אני במי שמשובח במה שאין בו איך ישמח ומי שיגונה במה שיש בו איך יאנף וא"כ מה מעל'יש לו שלא יודע אולתו בהחריש כיון שבאמת הוא אויל ואיך ישמח בזה במה שחכם יחשב אבל הענין הוא כשמזהירין לאויל שלא ידבר רק ישתוק כדי שיחשב חכם והוא שומע ומקבל את האזהרה הזאת ומחריש הרי מחמת שמבין מעלת השתיק' חכם יחשב ועוד משל הדיוט הוא מי שיודע שהוא שוטה אינו שוטה כי עיקר כסילות השוטה במה שחושב שהוא חכם וא"כ כששומע ומקבל מה שמזהירין אותו שיחריש כדי שלא יודע שטותו א"כ כבר הוא יודע ששוטה הוא ומי שהוא יודע שהוא שוטה אינו שוטה דכבר יש לו דעת להשיג שהשגת חבירו גדולה יותר מהשגתו וא"כ משיג הוא קצת ל השגת חבירו כי רבה היא ומיעוט השגתו הרי חכם יחשב אבל לפי האמת הפי' הוא כך מי שירבה בשתיקה אף שמתחל' הוא אויל לסוף יושפע עליו