עמוד העבודה שכד

של דיו שבהם יצדק לומר שם הוי' או שאר שמות וכינויין וכיון שיוצדק לומר בחיצוניות' שמות ותוארי' יצדק גם בפנימיותם שהוא א"ס המקיים אותם וסיבלם. והנה בזולת איר א"ס המתלבש בהם ג"כ בבחי' כליהם לבד ג"כ לא יצדק שמות הוי'' וכינויי' ותוארים כי אז הם כגוף בלא נשמ' כמו שאין העמד' וקיו' להוית של דיו זולת בקלף וכשנחבר שניהם אז יצדק בהם שמות ותארים כמו כן לא"ס בעצמותי הפשוט קודם התלבשו לא יצדק בו שום תמונת אית וקוץ ולכלים בעצמם ג"כ לא יצדק שום תואר ושם כי אז הם כגוף בלא נשמה וע"י חבור' דהיינו כשחיט הא"ס מתלבש בהם אזי יצדק בהם שמות ותארים ואז נוכל לייחס התארים להפנימיות ג"כ ודי למבין בהערות הללו ודוק בהם ובאהבתם תשגה בחשק וכוסף נמרץ ויונע' לך ולנפשך כי תעביד את ה' אלהיך בכל לבבך ותהיה מאותן הנוחלים לחזות בנועם ה' וכל עניניך יהיה בהערות הללו וישמע חכם ויוסיף לקח וכתבם על לוח לבך קשרם על אצבעותיך ענדם על גרגרותיך ויהיו לראשך לוית חן כי זהו שורש ועיקר ותכלית עבודת הבורא: והבורא יראנו נפלאות מתורתו וישלח לנו גואל צדק במהרה אמן נצח סלה ועד בילא"ו

ארז"ל כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל אינה תפלה דילפינין מקטורת שהיה בה חלבנה הנה ידוע לבעלי העבודה כשיתפלל אחד בדביקות והתלהבות אז רוחניית המחשבה המלובשת בדברי תפלתו יפלש ויגוע ללב חבירו וילהיב לב חבירו הדומה לו להתפלל ג"כ בדביקות ועי"כ יוכל אדם לידע איזה מלות ותיבות יצאו מחבירו יותר מעומק הלב ממלות ותיבות אחרות שלא יצאו כ"כ מעומק הלב דהיינו אותן מלות שהלהיבו את לבו מאוד בודאי יצאו מעומק הלב מאוד ואותן המלות שלא הלהיבו את לבו כ"כ בודאי לא יצאו כ"כ מעומק הלב כי דבר היוצא מן הלב נכנס אל הלב ולבבות הצדיקים רואין זא"ז ומרגישין מה שבלב חביריהם ומכאן נוכל לידע עוצם פעולת רוחניית כוונה טובה בדביקות והנה הברות המלות והתיבו' אינ' נרגשין בלב חבירו אלא רוחניי' המחשבה המלובש במלות כי המלות אינ' אלא כלי לרוחניות הדבקות המלובש בהם כי בלא מלות אין אדם יכול להושיט רוחניות הדביקות שבלבו ללב חבירו ואותן המלות הנאמרים בכוונה הם נקראים דברי אלהים חיים כי הם חיים וקיימים לפי שמלובש בהם חיות רוחניית וע"י אותו חיות יכול להפריח תפלתו למעלה משא"כ. מלות בלא כוונה הם מלות מתים ואינה יכולים לפרוח למעלה ומכאן תבין שרותניות המחשבה היא חיות דק ומשובח כי אילו לא היה בו חיות לא היה יכול להניע ולעורר לב חבירו כי דבר מת אינו יכול להניע ולעורר שום דבר ואף מי שמנגן בכ"י זמר נגונים של עציבות כדי לעורר לב חבירו להעציב אע"פ שהניגון ההוא יוצא מן הכלי זמר שהוא גוף מת ואעפ"כ יכיל הקול ההוא להניע ולעורר לב חבירו לבכות הענין הוא כי מחשבת האדם המנגן בכלי ההוא מאחר שרצונו ומחשבתו לנגן ניגון של עצבות שיוכל לעורר לב חבירו לבכי' אותה במחשבה של המנגן ההוא מחלב בקול ההוא היוצא מן הכלי ההוא ונכנסת המחשבה בלב חבירו ומעוררו לבכי' כללא דמילתא עיקר הכל הוא המחשבה והנה שלימות התפלה היא שתהיה כלולה מג' בחינות שהם קול ודיבור ומחשבה הרומזי' להוי' ואדני ולטמיר ונעלם המתלבש בהוא ואדני ומשפיע להם חיות והנה בעזה"י כבר כתבתי ומבואר אצלי איך המחשבה היא עיקר חיותו של האדם לכן ע"י המחשב' יפרחו הקול והדיבור למעל' ופועלים לעורר למעל' דוגמ' אלו הג' בחי' דהיינו שיתעורר החיות העליון להשפיע בהוי' ואדני שהם דוגמת קול ודיבור ואח"כ נשפע למטה מאותו השפע על האדם שפעל כל זה וזהו והחוט המשולש מקול ודיבור ומחשבה לא במהרה ינתק כי יתאחדו כל הג' בחי' למעלה יתלכדו ולא יתפרדו משא"כ בלי מחשבה גם הקול מתנתק ומתפרד מהדיבור ואינו פועל כלו' והנה כשמתקבצים. עשרה צדיקים להתפלל ביחד ובתוכ' פושעי ישראל הגם שהצדיקים יכולים כל א' מהם להלהיב ולהעביר לב חבירו לדביקות מ"מ קשה מאוד להפך לב פושעי ישראל ולהלהיב לבו שיתפלל גם הוא בדביקות כי לבו לב האבן אם לא כשצדיק א' ילהיב לב חבירו עד"מ כשראובן ילהיב לב שמעון וכשראובן רואה שלב שמעון מתלהב אז מתלהב הוא בעצמו יותר ויותר דאם היה ראובן מתלהב בתחלה בלא עזר שמעון חבירו עאכ"ו כשיש לו עזר משמעון חבירו וכששמעון מרגיש שהתלהבות ראובן מתגברת מאוד יותר מבתחל' אז גם היא מתלהב יותר מבתחלה ועי"כ יוכלו להגיע להתלהבות מיפלג עד כי ילהיבו השלישי אף שהוא נמוך מהם מעט במדרג' ואז נקל שהשלשה ילהיבו את לב הרביעי והארבע את החמשי והחמשה את הששי עד כשלב כולם יתלהבו ויוכלו להלהיב גם לב פושעי ישראל שיתפללו גם הם בכוונ' וזהו שחז"ל הגבילו שלימות התפלה כשאנשים כשרי' יתפללו כ"כ בדביקות עד שיוכלו לעורר לב פושעי ישראל שיתפללו גם הם בדביקות ואז יוכל להתערב תפלת פושעי ישראל עם תפלתם תפלה כזו תפלה שלימה היא אבל כשלא ילהיבו את הפושעי ישראל להתפלל בכוונ' אז אין יכול להתערב תפלת פושעי ישראל עם תפלתם הרי אז עדיין אין תפלת האנשים הכשרי' תפלה שלימה וילפינן זה מחלבנה שבקטירת אע"פ שהיה מסריח מאוד מ"מ ריח טוב של הסממני' היה מהפך גם ריחו לטוב

בספר עבודת הקודש בחלק העבודה פ"ד דף כ"ז ע"ג מביא שם מאמר זוהר וז"ל צלותא דאיהי שלימא לעילא בגין דאיצטריך צלותא מגו מחשבה ורעותא דלבא וקלא ומלה דשפוון למיעבד שלימו וקשורא ויחודא לעילא כגוונא דאיהו לעילא כגוונא דנפקא שלימו מעילא לתתא הני אצטריך