עמוד העבודה רצט

אדם החוטא נגדו ית' מבלי דעתו תקפו ית' שיכול להענישו עונש מר ורע ועצום מאוד על חטאו ואע"פ שהאדם משכיל תוקפו ית' ומתיירא מאוד מעונשו ית' ומתחרט חרטה עצומה על חטאיו הרי הוא ית' אינו חושבו למזיד כאלו המריד בכוונה לנגד הבורא התקיף הגמור אלא כאלו לא הי' חוטא כלל לנגדו ית' כ"א לאחר ואע"פ שבאמת הי' כוונתו לחטוא נגד הבורא ית' מ"מ הרי לא הבין בתחלה תקפו ית' בשעת החטא כמשארז"ל אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות ולכך ע"י תשובה וחרטה חושב הוא ית' את המזיד לשוגג כי אולי היה האדם יודע תקפו ית' מתחלה כמו בשעת חרטה לא היה חוטא כלל כי איך יעשה האדם מעשה רע ובעשותו המעשה ההוא ידע שעתיד להתחרט על המעשה ההוא והנה מתבאר היטיב טעם נכון על מה שתשובה מיראה עושה זדונות כשגגות מלבד הטעם הכתוב אצלי במ"א שבמחשבת חרטתו העמוקה עוקר לגמרי למפרע מחשבת' הרעה שגרמה לו לחטוא וממילא נשאר מעשה בלבד בלי מחשבה שהיא עצם ענין השוגג שהוא מעשה בלי מחשבה ולכן בהתחרט על מעשיו הטובי' שעשה עוקר לגמרי למפרע מחשבתו הטובה שגרם לו לעשות מצוה ושוב אין לו שכר על המצות שעשה כי נשארים הם ערומים ורקים בלי מחשבה ואין ראוי להחזיק טובה במי שהגיע ממני לאדם אחר איזה טובה במקרה בלי כוונתו להיטיב לו והמעשים הטובים של זה הרשע המתחרט על מעשיו הטובים מצטרפים למחשבת איזה צדיק שחושב לעשות מעשים טובים כאלו ונאנס ע"י איזה סבת ומניעה חציניית והרי נחשב לצדיק כאלו הוא עשה המעשים טובים של הרשע והרי יש כאן ענין שלם דהיינו מעשה ומחשבה מחשבה של הצדיק ומעשה של הרשע וזהו כעין יכין רשע וצדיק ילבש ומעתה נבא לבאר טעם תשובה מאהבה שעושה זדונות כזכיות כי הנה ידוע שעיקר ושורש התשובה היא החרטה והחרטה של תשובה מאהבה הוא עמוקה ועצומה הרבה מאוד יותר מחרטת תשובה מיראה כי הנה מי שירא מחבירו ואינו אוהבו נזהר הוא שלא לעשות לחבירו רעה אבל אינו מתאמץ להטיב לו כי אינו אוהבו ולפעמים אם ירגיש חבירו בו שהיה יכול להטיב ולא הטיב לו יענישנו ע"ז ולכן מוכר הוא להטיב לו מחמת מורא מ"מ הוא מחמת הכרח שמתיירא הוא מעונשו ומרצינו וחשקו אינו מטיב לו ולבו בל עמו אבל מי שאוהב את חבירו אהבה עזה ונמרצה מתאמץ הוא מאוד בכל כחו ויכולתו עד מקום שידו מגעת להטיב לחבירו להראות לו אהבתו ולכבות מקצת תוקף חמימות אהבתו את חבירו כי זה אחד מדרכי האהבה העזה לגלות לחבירו עומק אהבתו אותו ע"ד חביבין ישראל שנקראו בנים למקום חבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום כי מחמת חבה יתירה אין הנפש יכולה לצמצם ולהעלים את האהבה בתוכה כי קצרה מהכיל האהבה גדולה ועזה כזו ומוכרח הוא לפלוט את האהבה לחוץ ולגלותם וכן עד"ז חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה שנאמר כי לקח טוב וגו' והענין הוא כי אהבה הוא כח רוחני וכל כח רוחני לא יושג לאדם כ"א ע"י איזה פעולה עד"מ, אם ראובן יתן מתנה לשמעון ידע שמעון עי"ז אהבת ראובן אותו והנה אם ראובן יתן מתנה לשמעון שוה אלף זוז ושמעון מחסרון דעתו אינו יודע שווי' וחושב שאינה שוה רק מאה זוז נמצא שמעון משער אהבת ראובן אותו כפי שיעור ערך מתנה שוה מאה זוז ובאמת ראובן אוהב איתו יותר ממה שחושב שמעון לכן מודיע ראובן לשמעון לומר דע נאמנה כי מה שנתתי לך שוה אלף זון ועי"כ מכיר שמעון יותר אהבת ראובן אותו ממה שהכיר בתחלה וכמו כן מחמת חבה יתירה של מקו' עלינו מודיע לנו יקר ערך של הכלי חמדה שנתן לנו להודיע אותנו יותר תוקף אהבתו אותנו. ונחזור לענין תשובה מאהבה כי הנה התחלת צמיחת אהבת האוהבים הוא עד"מ כשמכיר ראובן בשמעון שהוא בעל מעלות חמודות כגון שהיא חכם מופלא ונדיב ועניו וגומל חסד ומטיב אף למריעים לו יאהב ראובן את שמעון אהבה עזה בעבור שהוא כלי למדות טובות הללו וראובן חפץ מאוד למדות טובות הללו שיהיו בו רק שיצרו מכניע את שכלו ואח"כ כששמעון מרגיש בעבור מדותיו הטובים אוהב ראובן אותו מאוד אוהב שמעון לראובן ג"כ מאוד כי כמים פנים לפנים כן לב האדם אל האדם ועוד בעבור ששמעון מרגיש תבונות ראובן במה שמשכיל חשיבות המדות הטובות הוא אהוב אצלו מאוד ומחמת שראובן אוהב לשמעון מאוד חפץ להיטיב לשמעון טובות עצומות להראות לו אהבתו ולכבות מקצת תוקף חמימות אהבתו אותו והנה אם יקרה לפעמים עד"מ קידם שראובן הכיר בשמעון נועם מדותיו ולא היה עדיין חישבו כלל ועשה לו איזה רעה עצומה מחמת איזה טעות שהיה חושב אותו לשונא אותו ואח"כ כשמכיר ראובן נועם מדות שמעון וממילא אוהב איתו אהב' עזה וממילא מצטער ראובן מאוד מאוד ומתחרט חרטה עמוקה לאין תכל' על אשר עשה לרעהו רעה באמרו כי שתים רעות עשיתי כי לא די שלא הטבתי לשמעון טובות עצומות כראוי לנועם מדותיו שהשגתי בו עתה אלא אף גם זאת שעשיתי לו רעה ולא יתן מנוח לנפשו מחמת גודל התרעמותו על עצמו במה שעשה לנכבד כזה רעה עצומה ואנה יוליך את חרפתו ובשתו במה שמתבייש בפני שכלו ומצטער מאוד על אשר לא השיג עד עתה נועם מדות שמעון כדי להיטיב לו מאוד ועוד עשה לו רעה ומעתה מתאמץ ראובן מאוד בכל מאודו להיטיב לשמעון מאוד אם לא הי' לו סבות ומניעו' חצוניו' וכאשר שמעון מרגיש בראובן עוצם חרטתו אינו שונאו בעבור הרעה שעשה לו כ"א אדרבה אוהב אותו