עמוד העבודה רעא

ומלבושיו ובגדיו וכל כלי תשמישו ואכילתו ושתייתו הכל הוא שלו ית' ואם ינטל מן האדם כל מה שהיא של הבורא ות' לא ישאר ממנו אף כחוט השער' וישאר אפס ואין ותהו ובוהו וריק וזהו שאמר דהע"ה מה אשיב לה' חלף טובותיו שיהא מכונה בשם גמול כי בכל דבר שאני נותן הודאה לו ית' הלא הכל הוא שלו ית' וזהו כל תגמולוהי עלי נמצא הריני כבורח המוזכר בש"ע חשן משפט שאין לו במה לשלם והיה דוד מצטער ע"ז מאוד שלא יצוייר שום גמול שיגמול לבורא ית' ויתעלה חלף טובותיו והנה למה שכתבת' למעלה שהשכל מחייב שלא יתגא' האדם בדבר שאינו פועל ידיו ומעשה עצמו יתבאר שאין לאדם להתגאו' בשום דבר אפילו כחוט השער' כ"א יתגאה האדם בחכמתו וגבורתו ועשרו ויופיו או בנעימות קולו או במלבושיו הלא כל אלו הש"י חלק לו ואין שום דבר שיהיה של אדם עצמו לשיתגאה בהם ואם האדם ישים כל זה נגד עיניו תמיד ויקשור כל עצמותו וכל קנינו דהיינו כל מה שיש לו יקשור אותם בבורא ית' וישעבד את עצמו וכל מה שיש לו לבורא ית' לומר בפה מלא הלא אני וכל מה שיש לי הלא הכל הוא שלו ית' ומה שירצה לעשות עמי יעשה ואני מוכן לסבול לקבל כל מה שיגזור עלי ובהיות האדם מקשר את עצמותו וכל שיש לו בבורא ית' הרי במחשב' הזאת הוא עובד את השם ועבודה זו יכול לעבוד תמיד הן בשבתו בביתו הן בלכתו בדרך הן בשכבו ובקומו הן בשעת אכילתו ושתייתו לא ינתק קשורו ודבקות מחשבתו בבורא ית' ודאי השם נותן לו כל מאויו ותשוקתו

והנה בפ' ויקרא נאמר אדם כי יקריב מכם רבן להשם מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם כי הנה אם יזדמן שימסור אדם את עצמו להריגה על קידוש שמו ית' ויקבל אותו באהבה הנה יחשב זה בעיני הבריות לדבר גדול ושעש' דבר שהוא לפני' משורת הדין ובאמת אינו לפני' משו"הד אלא דין גמור כ' הנה כתבנו למעלה בדין מה שקנה עבד קנה רבו שהוא דין שכליי שהשכל מחייב כן שלא יהיה לעבד שום קנין כלל שהרי גוף העבד עצמו אינו של עצמו כי גופו קנוי לאדונו כמו שבהמה גופה קנוי' לאדונה והנה אנחנו בני אדם קנויים לבורא ית' יותר ממה שהבהמה קנוי' לנו כי הבהמה אינה קנוי לנו אלא מחמת קנין כסף או מה שהולידה הבהמה שלנו אבל אנחנו לא בראנו אותה ועוד מה שהבהמה קנוי' לנו הוא מחמת כי כן יסד המלך במעשה בראשית והרשה לנו שנוכל לעשות עמהם ככל אשר נחפוץ אבל לא שתהא הבהמה נקנה לנו קנין אמתי כי איך תהיה קנוי' לנו ואנחנו בעצמינו אינם ברשותינו כ"א שלו ית' ומה שקנה עבד קנה רבו והנה אם ירצה אדם להתענג באכיל' בשר שמן ילך וישחוט שור שמן ופטים והנה באמת נפש המרגשת שהיא נפש הבהמיות שווים הם באדם ובבהמה כי כמו שהאדם ירגיש כאב כששוחטין אותו כך מורגש' הבהמ' והנה אם נאמר לאדם השוחט השור למען יתענג ונטעון נגדו לומר למה תשחוט השור באכזריות נמרץ וכי בשביל שתתענג תסבול בהמה שלך יסורין והנה ישיב לנו ע"ז בדרך לעג לומר הלא הבהמה שלי היא ומי ימחה לי לשחוט את השור הלא יש לי רשות לעשות עם שורי כל מה שאני חפץ והנה מאחר שאנו קנויים לו ית'. יותר ממה שהבהמה נקנה לנו א"כ כשהקב"ה שולח עלינו יסורין או מסירת נפש ליהרג על קידוש שמו ית' ראוי לנו לסבול ביושר כי כל מה שאנו רוצים שתסבול הבהמה שלנו מאחנו למה לא נסבול אנחנו מהש"י כי הלא אנחנו כל מה שיש לנו הלא הוא הכל שלו ית' ומה שהוא חפץ לעשות עמנו יעשה והנה כל רעה שתבא על האדם קשה לו לסבלה אם הוא נגד השכל אבל מה ששכל האנושי מחוייב זהו דבר קל מאוד לסבול המשל בזה אם ראובן יכה לשמעון על פניו בחנם לא יכאב לשמעון ההכאה הגשמיי' עצמה אחד מני אלף ממה שכואב לו העול והעזות על שהכהו בחנם אבל אם בתחלה יכה.. שמעון לראובן מכות אכזריות ועצומות הרבה מאוד ואח"כ יכה ראובן לשמעון הכאה אחת כמעט לא יכאב ההכא' ההיא מחמת שיודע שבדין היתה ההכאה ההיא ולא בחנם וכן הוא בענין מסירת נפש על קידוש השם אם ישכיל בשכלו שאין זה עול כלל אלא יושר גמור מאחר שאנו קנויים לו ית' רשאי לעשות עמנו ככל אשר יחפוץ וזה"ש אדם כי יקריב מכם קרבן להשם כלומר שאתם תקריבו עצמיכם קרבן להשם הנה אני מייעץ אתכם לבלי יכבד עליכם הדבר הזה שתלמדו מן הבהמה מן הבקר מן הצאן שאתם שוחטין אותם לאכול בשר שאתם רוצים לשחטם בשבילכם תסבול צער השחיטה מכם כמו כן תסבלו צער הריגה לשמו ית' וזהו שמסיים תקריבו את קרבנכם

והנה מי שמשעבד את עצמו דהיינו גופו ונשמתו וכל מה שיש לו תחת ממשלתו ית' ומקשר את עצמו בו ית' ואין שום דבר בעולם שאינו שלו ית' ואינו מתגאה בשום דבר מחמת שאין בו דבר אחד שיהיה של עצמו כ"א של הבורא ית' הנה אם יכהו אדם אחד לא יחרה אפו כלל בחשבו מה איכפת לי במה שמכה אותי כי הלא איני ברוי' בפני עצמי לשיחרה אפי הלא אני של הבורא ית' והנה הוא מכה בהמה של הבורא ואם ירצה הוא ית' יפרע מן המכ' ואם לא ירצה לא יפרע והטוב בעיניו יעשה וכן אם אדם אחד יחרפהו ויבזהו ג"כ לא יחרה אפו כלל באמרו מה איכפת לי אם יחרפני ויבזני הלא לא אותי הוא מחרף כי בלתי חלקו ית' אשר בי הייתי אפס ואין וכי יצדק חרון אףבמי שהוא אפס ואין וכן לא יצדק הכאה במי שהוא אפס ואין והנה הוא הכה את חלקו ית' שאינו אפס ואין ואיך שייך באפס ואין שיחרה אפו כי בדבר שהוא אפס ואין לא שייך לא חרון אף ולא רצון ולא הסכמה ולא שום דבר ועוד כמו שאין ראוי שראובן יתבע עלבון שמעון כי מה לו לתבוע עלבון אדם אחר כמו כן