עמוד העבודה רלח

האדם אינו מסריח אזי יש קלקול בבריאותו ויובן הפסוק צדיק אןכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר ויובן ג"כ מה שאמרו דור המדבר ונפשינו קצה בלחם הקלוקל וטעם על מה שבמן הי' כל מיני טעמים ויובן ג"כ מ"ש הכתוב למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוציא פי ה' יחי' האדם ויובן ג"כ האיסור של אל תשקצו את נפשותיכם ומה ענין החיות והבהמות והעופות הטהורי' והטמאים ובמה הם מחולקים זה מזה שזה יהי' טהור וזה יהי' טמא וביאור הפסוק ועינו כעין הבדולח. וזה החלי לחזור לענין הנ"ל הנה עיקר השביעה של האדם על ידי אכילה ושתיה הוא על ידי ניצוצי הקדושה שאדם מברר מן המאכלים ומושכם לאיברי גופו שזו הטוב והמובחר המתמצה מן המאכל ולא כמו שיחשבו הפתאי' שענין השביעה במה שממלא בני מעיו מגשמיות הלחם והבשר וקודם האכילה בני מעיו ריקנים ואז הוא רעב אלא עיקר השביעה הוא ע"י ניצוצי הקדושה הנבררי' מן המאכל ונמשכים ונבלעים לאיברי הגוף והנה אחר הבירור והעיכול לא נשאר בגשמיות המאכל רק בחינת הרע וכשאין שם משהו טוב רק רע לכך כואב לו הרע ההוא הנשאר תוך גופו וכשרואה שכואב לו אז דוחה גשמיו' המאכל עם הרע הרוחני השוכן בתוכו לחוץ לפי שאין בו אף משהו טוב רק רע לכן הוא מסריח מאוד ואז נתעב הוא לכל החושים כי הנה בעודו בגוף מרגיש כאב ע"י חוש המשוש ואח"כ כשדוחה אותו לחוץ מרגיש בחוש הריח הסרחון ונמאס לו לחוש הראות ולכן בבית הכסא שוכנים החיצונים שהם בחי' הרע הרוחני השוכן שם ואפשר מתקבצים שם גם חיצונים אחרים כי מצא מין את מינו שכולם הם מסטרא דקליפה והנה ע"י הברכת הנהנין שמברך על כל דבר לפני' ולאחרי' מברר היטיב הטוב מן הרע ואחשוב כי לכך צוה הוא ית' בבעל חי שתי ברכות ברכת השחיטה וברכת האכילה בעבור שנפש המגולגלת בחי עלתה שני מדרגות שלא ע"י ברכה והם מדומם לצומח ומצומח לחי לכן עתה התעלה הנפש הזאת מחי למדבר ע"י ב' ברכות משא"כ הנפש המגולגלת בצומח לא עלתה רק מדרגה אחת שלא ע"י ברכה דהיינו מדומם לצומח לכן מתעלה עתה הנפש הזאת מצומת למדבר ע"י ברכה אחת והנה הברכה הנוספת בבעל חי הוא ברכת השחיטה מפני שבשחיטה ניטל החיות מן החי והרי נשאר אז במדרגות צומח ואז באמת אין לו עוד רק ברכה אחת שהוא ברכת האכילה והנה האדם בירורו חזק מאוד ע"י הברכות ולכן אם כבר נתעכל המזון במעיו שוב א"צ לברך ברכת המזון דאז לא יועיל כלו' והנה ארז"ל המשהה נקביו עובר משום בל תשקצו לפי שמאחר שנתברר מן המאכל כל הטוב שהי' בו ולא נשאר בגשמיות המאכל רק רע לכן כל עוד ששוהה נקביו מטמאי את נפשו ומקלקלה ברע לכן צריך הוא לברר הרע מקרבו והנה האדם למה שבירורו חזק ע"י הברכות לכן הוא שבע ע"י אכיל' מועטת כי עיקר השביע' היא ע"י ניצוצי הקדושה משא"כ הבהמה אין לה כח לברר היטי' כמו האדם לכן צריכ' לאכול הרבה כדי שתשבע וגם במאכל הבהמ' אין בו כ"כ טוב כמו במאכל האדם וכן הרשעים שבירורם אינו חזק לכן אוכלים הרבה והצדיק אוכל מעט ולפי שהאדם מברר יותר מן הבהמ' עד משהו האחרון ולא נשאר מגשמיות המאכל רק רע לכן הוא מסריח מאוד משא"כ הבהמה אינ' מבררת כ"כ וכשדוח' הבהמה את הפסולות לחוץ עדיין מעור' בו קצת טוב לכן אינו מסריח כ"כ כמו פסולת האדם אך למה שהקב"ה חושב לבלתי ידח ממנו נדח שלא ישאר אף משהו קדוש' בתוך הקליפ' וא"כ מה נעש' מקצ' טוב שנשאר עדיין בפסולות הבהמות לכן מזבלין בו השדות וחוזר ויוצא הטוב שבפסול' הבהמות ליכנס בדומם שהוא האדמ' והזיבול ההוא גורם שתשביח האדמה ע"י הטוב שבפסולת הבהמ' וחוזר ונכנס בצומח ואח"כ מצומח לחי וכן חוזר חליל' ומתברר בירור עד שיוגמר להתברר כל הטוב עד משהו האחרון ולכן פסולת הבהמ' משבית האדמ' אבל פסולת האדם הוא רק רע ולכן אדרב' מקלקל ומשחית השדות והנה מה שבפסולת האדם הוא מסריח יותר מפסולות הבהמה אינו מחמת גריעותו אלא אדרבה מחמת חשיבתו שיכול לברר היטיב והנה המן שלא היה לחם הארץ אלא מן השמים שלא היה בו שום רע כלל רק כולו טוב ולא היה שום בחי' בירור לכן היה נבלע באיברים כמו שהטוב הנברר מן המאכל הגשמי הוא נבלע באיברים לכן השביעה של המן היו שוה לכולם כקטן כגדול עומר לגלגולת והנה הרמב"ן כתב בפ' בשלח כי המן הי' מתולדות אור העליון שנתגשם והנה טבע הרוחניות ידוע שהוא שלימות בלתי חסרון ומעותד לצמוח ממנו כל מיני טובות שבעולם לכן כל עי שהיה רוצה לטעום במן טעמים מטעמים שונים הי' טועם בין טעם בשר או חלב או תאנים וענבים והנה מה שרוחניות העליון נתגשם על שיעור מיוחד שהוא עומר לגלגלות לא פחות ולא יותר היה בודאי לטעם ידוע אצל הקב"ה אף שאנחנו לא נדע הטעם ההוא מ"מ אי אפשר שיהי' שיעור עומר מבלי טעם והנה ידוע שרוחניות אינו תופס' מקום ובמן הי'. פלא שרוחניות אור העליון נתגשם במה שבתחלה קודם התגשמות האור ההוא לא היה תופס מקום ועתה שנתגשם תופס שיעור מקום עומר והנה ארז"ל שאף אם אדם אחד ליקט שלשה עומרים לא יצא מהם אח"כ כ"א עומר אחד ומי שלקח חצי עומר מצא ג"כ בביתו שיעור עומר והענין הוא כי להיות המן מתולדות אור העליון הרוחני אור הרוחני