עמוד העבודה רכו

עם מדת שמח בחלקו א"א להיותם באדם אחד אמנם נבין ונשכיל באיזה מדה משני המדות האלה ירגיל האדם את עצמו כי לא ידענו איזה מהם חשובה יותר נשיב ע"ז ודאי מדת שמח בחלקו חשובה מיראת העונש דמי שיש לו יראת העונש אין לו נחת אלא בעוה"ב אבל בעוה"ז אין לו שום נחת רוח מגודל פחדו ויראתו שלא יבואו עליו עונשין ויסורין ועינו צרה בממונו שלעולם הוא מפחד שלא יתרושש אבל מי שהוא שמח בחלקו מקיים בנקל רוב מצית התורה שהם תלויות בממון כמו לא תגנוב ולא תגזול ורבית ואונאה וכובש שכר שכיר ואינו קופץ ידו מליתן צדקה וכן כ"ד מתנות כהונה והכנסת אורחים וכן כל הקרבנות הם תלויים בממון כמשארז"ל ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס וכן הרבה דברים אדם מונע לעשות מחמת שעינו צרה בממונו כגון כבוד שבת וי"ט והוצאת בניו לת"ת נמצא בנקל הוא נוחל עוה"ב מי שהוא שמח בחלקו וגם בעוה"ב יש לו נחת רוח ושמח הוא כל ימיו כי הרי נקרא בשם שמח בחלקו ובסגנון הזה פירשתי מאמר ר' חנניה בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות כי הנה אפשר שכל התרי"ג מצות יוכללו בעשרה מדות טובות או אפשר בפחות מהם עד"מ כמ"ש במדת שמח בחלקו ואינו אץ להעשיר נכללו הרבה מצות של תורה ומי שאינו מתאוה לתאוות הגופניות ממילא הוא מסולק מלעבור ח"ו ולבא על אשת איש ונדה וכיוצא הרבה ביאות האסורות המוזכרות בתורה והרבה מאכלות אסורות המוזכרות בתורה ומי שהוא עניו ושפל רוח מסולק הוא מנקימה ונטירה ומלא תשנא את אחיך בלבבך ומקיים ואהבת לרעך כמוך כי איש כזה יש לו מדת ההשתוות כמ"ש בס' חובת הלבבות ששאלו לחסיד אחד הנשתוות ר"ל האם שוה אצלך מי שישבח אותך ויאהוב אותך עם מי שיגנה אותך ויקללך ויבזה אותך והשיב לו החסיד ע"ז לא. אמר לי חבירו א"כ עדיין לא הגעת למעלת החסידים התמימים והנה מי שיש לו מדה זו ניצל מן הכעס והנקימה והנטירה ומשנאת הבריות ואדרבה אוהב אותם ומשתדל להוכיח את הרבים ולהשיבם מעון בעבור שאין לו מורא פן יחרפוהו ויבזוהו כלל דמילתא אפשר שכל תרי"ג מצות יכללו בעשרה מדות או בפחות מעשרה והנה אם הש"י לא היה מצוה רק על ההתנהגות במדות האלה והיו ממילא מקיימים כל התרי"ג מצות נמצא שלא היו מצווים רק על עשרה מצות או פחות מהם ולא היו מקבלים שכר רק על עשרה מצות אבל רצה הקב"ה לזכות את ישראל שיקבלו שכר הרבה מאוד על המצות ולפיכך. הרבה להם תורה ומצות שחילק כל מדה טובה לענפים שמסתעפים מן המצוה הזאת ועוד נוכל להעמיק יותר עפ"י זה שר' חנניה בן עקשיא בא להודיענו שלא יטעה האדם לומר לא בעבור השכר הרב חילק את המדות לענפיהם אלא בעבור עונש הרשעים שלא יקיימו התרי"ג מצות שאם לא היה מצוה רק על עשר מדות ההם היו נענשים מעט ועתה נענשים הרבה לזה אומר לא תחשוב לומר כן אלא בעבור שרצה הקב"ה לזכות את ישראל ר"ל להרבות להם שכר לפיכך הרבה להם תורה ומצות ומביאו ע"ז ראי' מה כתוב שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר כלומר בשביל צדקו בלבד ולא בשביל הנקמו מן הרשעים שלא יקיימום כי באמת אפי' עונש היותר מר אינו נחשב לכלום אפי' חלק אחד מאלף אלפי אלפים ורבי רבבות בערך שכר המופלג שיקבלו בעוה"ב אם יקיימו המצות כמבואר אצלי באריכות במקום אחר ועוד נוכל לפרש פירוש פשוט כי הנה ארז"ל מצות רבות יש אלמלא לא נכתבו דין הוא שיכתבו ר"ל שהשכל מחייב אותם אף אם לא נכתבו בתורה ונוכל לומר שהקב"ה עשה כן לכתבן בתורה כדי להרבות שכרן כי גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה וזה"ש רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות אף אותם שהשכל מחייב אותם כדי להרבות שכרם ונחזור לענינינו שמדת שמח בחלקו הוא יותר חשובה מיראת העונש בעבור שיש לו נחת בעוה"ז ובעוה"ב ואם תשאל ותאמר לכאורה הלא העוה"ז והעוה"ב הם הפכיים ומתנגדים זה לזה ומהראוי מי שאין לו נחת בעוה"ז יהיה לו נחת בעוה"ב משא"כ שמח בחלקו בעבור שיש לו נחת ושמחה בעוה"ז יהיה לו עוד שכר מופלג בעוה"ב בעבור שמחתו בעוה"ז והנה הוא תמוה לכאורה והתירוץ לזה שהוכרח להיות כן דא"א לתת לו שכרו על המצות בעוה"ז דכל השכר שיתנו לו בעוה"ז אינו נקרא אצלו בשם שכר שאינו נחשב אצלו לכלום כי הכל שוה אצלו דהלא הוא שמח בחלקו בכל מה שיעבור עליו ועפי"ז מתיישב היטיב לישנא דגמרא סכר מצוה בהאי עלמא ליכא דלכאורה קשה מהו לשון ליכא דהל"ל אין נותנין שכר מצוה בעוה"ז או משלימין מהו לשון ליכא ונלע"ד לפרש בב' אופנים עפ"י מ"ש מוהר"ם שיף בסוף ספרו על מאמר רז"ל בתחלת בראשית רבה על פסוק ואהיה אצלו שעשועים אמון יום יום אמון פדגוג אמון מכוסה אמון רבתא אמון מוצנע דהנה הרמב"ם והרמב"ן והר"ן הקשו למה לא הוזכר שכר עוה"ב בתורה ולא הוזכר בתורה רק שכר גשמי כאמור אם בחקותי תלכו וכו' עד סוף הפרשה וכמ"ש ובקרך וצאנך ירביון כסף וזהב ירבה לך ותירץ הרמב"ם בפירוש המשנה על משנת כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב דא"א להם לגלות שכר עוה"ב דאף אם יהיה כתוב בתורה שכר עוה"ב לא יבינו מהו ענינו כי בעוד הנפש שוכן בתוך החומר העכור שהוא מסך מבדיל בפני ההשגה א"א לאדם להסיג מהות עוה"ב ולא יוכל להצטייר בלבב' ענין עוה"ב מפני שלא הורגלו מעולם בדומה לו כמשארז"ל כל מה שנבאו הנביאים לא נבאו אלא לימות המשיח אבל עוה"ב עין לא ראתה אלהים שן פירוש