עמוד העבודה כב

יחשוב שאין בעולם למעלה מהשגתו וזש"ה מלפני מבהמות הארץ ומעוף השמים יחכמנו כמו בראותנו בשכלנו השגה הבהמיית שהיא מדרגה נמוכה מאוד מהשגתינו האנושיית והיא חושבת בדעתה שאין למעלה מהשגתה בעולם לחסרון ידיעתה ואנו רואים בעינינו שמחשבתה כוזבת כמו כן נשכיל ונדע שיש מדרגות רבות הרבה למעלה מהשגתינו וכשיקשה לנו איזה דבר נתלה בחסרון ידיעתינו ולא נכפור במציאות הדבר ההיא. יט ועוד נוכל להביא ראי' לסתור מחשבת הפתאים שאינם רוצים לתלות לעולם בחסרון ידיעתם כי הנה לפעמים יקשה לאדם איזה קושיא עד"מ בהיותו בן ך' שנים ויחשוב שאין לה תירוץ בעולם מחמת שחושב שאין בעולם למעלה מהשגתו וכשיגיע להיות בן ל' שנים ישיג איזה תי' נכון ואמיתי על קושייתו נמצא מעצמו יביא ראי' על עצמו כי בהיותו בן ך' שנה חשב שאין למעלה מהשגתו ועתה רואה למפרע שמחשבתו אז היתה כוזבת וסכלה בראותו עתה שיש השגה למעלה מהשגתו בהיותו בן עשרים כמו כן יבין וישכיל אם יקשה לו איזה קושיא בהיותו בן ל' שיתלה בחסרון ידיעתו וזש"ה ענה כסיל כאולתו פן יהי' חכם בעיניו כלומר אם תראה אדם שהוא חכם בעיניו וחושב שאין למעלה מהשגתו ענה לו לסתור מחשבתו כאילתו כלומר במה שהוא עצמו יודע שהי' מחמת אולתו כי בהיותו בן ך' חשב שאין למעלה משכלו ובהיותו בן למ"ד רואה בעיניו שהוא אויל למפרע

כ ועתה נביא בעזה"י לבאר מאמר רז"ל בענין אותו עזבו וכו' ונמשיל משל אחד לראובן ושמעון שהם בעיר אחת וכל אחד יש לו משרת שהשכירו לשנה או לשתים והנה השני משרתים הנ"ל הם עצלים ומבקשים בטלה ומתעצלים בעבודתם לאדוניהם. והנה ראובן מנהגו וטבעו להתפאר ולהתכבד בעיני הבריו' ואוהב מאוד שישבחוהו הבריות ולפעמים יפזר ממון בעבור זה שישבחוהו ויכבדוהו וכל כוונתו הוא להתפארות והנה המשרת של ראובן שרואה אע"פ שאינו עובד לראובן אדונו כראוי ואדונו לא גער עליו כלל משבח את אדונו בפני הבריות לומר שאיש טוב מאוד הוא. והנה בהגיע הדברים הללו לאוזן ראובן יגל וישמח לבו ובסוף ישלם לו משכרתו שלמה אע"פ שלא עבדו כראוי במלאכת ביתו ולא עבדו אלא בהתפארות שהיה משבח אותו בפני הבריות והעבודה הזאת של התפארות חשוב יותר אצל ראובן מעבודת מלאכת ביתו ואינו משלם לו אלא בעבור שעובדו בהתפארות. אבל שמעון טבעו הפוך שהוא בעל תכלית וכשהמשרת שלו הולך בטל מכהו ומייסרהו וכשחרה לו להמשרת מגנהו בפני הבריות ואימר שאדונו איש נבל בליעל ואכזרי וכשמגיעים הדברים הללו לאוזן שמעון אינו חושש להם כלל באמרו מה איכפת לי בדברי המשרת הכסיל מה הנאה יגיע לי בשבחו אותי ומה צער יגיע לי בגנותו ובזותו אותי ואיני חושש אלא שיעשה אצלי מלאכת ביתי. והלה באמת ראובן הנ"ל עושה רעה למשרתו שמרגילו בבטלה ועצלות ושמעון עושה טובה למשרתו שמרגילו בעבודה ומלאכה. והנה מיי שאיני רוצה לתלות בחסרון ידיעתו ויעבור על' קושית הרמב"ם יבא לכפור או בידיעה או בבחירה. אבל נשכיל איזה כפירה היא גרועה יותר אם כפירות הידיעה או כפירות הבחירה:

הנה ודאי כפירה הבחירה היא גרועה יותר כי' אע"פ שמאמין בידיעה כיון שמכחיש הבחירה וחישב כי הוא מוכרח במעשיו ואין שכר ועונש בעולם עושה בשרירות לבו רק כל היום להיות אין פחד אלהים לנגד עיניו ואינו עוסק בתורה ומצות וישאר בהפקר לעולם ולא יצא לעולם מכפירות הבחירה משא"כ אם מאמין בבחירה ואע"פ שמכחיש הידיעה לא ימשך מזה קלקול לענין המעשה אלא אמונה רעה ונשחתה מאמין במחשבתו שהקב"ה אינו יודע מי שעתיד להיות צדיק או רשע אבל עניני המעשים מתוקנים אצלו ובוחר בשכלו במעשה הטוב לחקות. השכר ובורח עמעשה הרע מפחד העונש ועי"כ לומד תורה כדי לידע המעשה הישר והטוב בעיניו ית' והמאוס ומתועב בעיניו ית' וע"י למודו בתורה המחכימת פתי יבא לאמונה הידיעה ג"כ כי מאחר שלומד תורה לפעמים יקשה לו איזה קושיא עד"מ בהיותו בן עשרים ולא ישיג אז תירוץ עלי' ובהיותו בן שלשים ישיג תירוץ יראה מעצמו שבשנת עשרים היתה מחשבתו כוזבת מה שחישב אז שאין למעלה משכלו ומעתה יתלה בחסרון ידיעתו ועי"כ יאמין באמונת הידיעה ג"כ ואע"פ שלא יוכל להשיג בשכלו איך יתקיימו ביחד הידיעה והבחירה יתלה בחסרון ידיעתו וזה הפסוק אותי עזבו וגו' מדבר במי שאינו תולה בחסרון ידיעתו וכופר או בידיעה או בבחירה. וז"ש רז"ל הלוואי אותי עזבו שלא ירוממוני ברוממות הידיעה כלומר מוטב שיכחישו את הידיעה ויאמינו בבחיר' וזהו ואת תורתי שמרו ע"י אמונתם בשכר ועונש שמתוך שיהיו עוסקים בתורה המאור שבה שהוא אור השכל שבה היה מחזירו למוטב בראותו שבזקנותו השיג מה שלא השיג בילדותו ורואה למפרע שטעה במה שחישב בילדותו שאין למעלה מהשגתו ולא רצה לתלות בחסרו' ידיעתו ומעתה יתלה בחסרון ידיעתו ויאמין בידיעה ג"כ

כא כללא דמילתא הסברתי לך יותר מדאי איך תנצל ממדה הגרועה הזאת שלא: לתלות בחסרון ידיעה כי לפעמים הקדמה אחת הוא, יסוד ושורש לכמה וכמה השכלות עמוקות ומתיקות