עמוד העבודה קצב

החשבונות והמספרי' הם במלכו' וז"ש עיניך ברכו' בחשבון ולפיכך כל מציאו' הזמן בכלליו ובפרטיו ובפרטי פרטיו הם נאחזים ונתפסים בחשבון ומספר כי כולם בחי' מלכות ומה גם הארץ שהיא הכלי הגדול מכלי הזמן כידוע היא ג"כ בחי' מלכות ואפשר כי ששת ימי השבוע הם משתלשלים מו"ק שבמלכות ויום השביעי שהוא שבת הוא כללות כל ימי השבוע כיחס ששה קוים היוצאים מן המרכז והקוים הם סובבים תמיד סביב נקודת המרכז והמרכז אינו סובב אלא נח שקל כמו הארץ שלעולם עומדת ולכן יום השבת הוא שקט ומנוחה ממלאכה כמו המלך שהיא אינו עושה מלאכה אלא משרתיו עושים מלאכתו וכולם ניזונים ומתפרנסי' מן המלך וכל כחם מהמלך ובכח ההוא עובדים לו כידוע תן לו משלו וכן כל ששת ימי החול שהם ק דמק' שהם פרטים שלה יונקים מן השבת שהוא הכלל של השבת וכמו הגוף שעושה מלאכה באיבריו לצורך קיום האיברים הפנימיים שהם הבני מעיים והאצטומכא והם נחים ושוקטים בפנים ואינם עושים מלאכה כלל וכל האיברים הם יונקים מן הבני מעיים הפנימיים והם משרתים לו נמצא כי איברי הגוף הם משרתים לאצטומכא בשביל עצמם כי אם לא יושיטו מאכל לאצטומכא מאין יהיה לאצטומכא כח להשפיע להאיברים כח וסגנון זה הוא סגנון כלל עבודתינו לו ית' שאנו מוסיפין כח למעלה וסוף סוף נשפע הכח ההיא עלינו ויתקיימו שני מקראות תנו עוז לאלהים והוא נותן עוז ותעצומות לעם וכמו שא"א לעשות מן התבואה א כ"א ע"י האווז ודומה לה או ע"י הבהמות נמצא כי עיקר הכלים להמצאת השומן הם הבהמות והעופות וכמו הארץ שהוא כלי לרבוי הזרעים שמגרעין אחד יתרבה שלש מאות שבלים שבכל שבולת יש ג' מאות גרעינין או יותר כמו כן האצטומכא היא כלי ומעבר לאכילה ושתיה ואם יניח אדם על ידו או על רגלו או על גופו מבחוץ המאכל והמשתה לא ישבע כלל וימות ברעב כמו כן הוא סגנון עבודתינו לו ית' שע"י מעשינו הטובים אנו מעלים מ"ן לארץ העליונה והוא ענין מועט מאוד כדוגמת טפה והיא נזרעת בארץ העליונה שהיא שמינה מאוד ומתפשטת ומתרחבת הטפה ההיא שהיא בחי' מ"ן ע"י מה שמושכת מז"א מ"ד ונתהוה ע"י המ"ן שלנו וע"י המ"ד אורות נפלאים ועצומים עד שאין אנו יכולים לקבלם בעוה"ז מרוב חלישות כחינו והנה מה שיש בכחינו לקבל אנו מקבלים והמותר יהא מונח באוצר העליון בתורת פקדון עד עוה"ב שאז לא יהיה הגוף מסך מבדיל ונוכל לקבל שפע רב והנה הקדוש ברוך הו עושה עמנו חסד נפלא כי אע"פ שמעשינו הטובים פועלים בעצם דבר מועט דוגמת הטפה לבד אלא שממילא מתהוה מן גרמת הטפה ההיא אור עצום ומעלה עלינו הוא ית' כאלו כל זה נעשה על ידינו ונהנה לעתיד לבא מיגיע כפינו שלא נאכול נהמא דכסופא וזהו והיה האוכל לפקדון לארץ שמעשינו הטובים הם בתורת פקדון עד עוה"ב וזהו אור זרוע לצדיק כי שגורם צדיק למעלה אור הוא מועט מאוד כדוגמת טפת הזרע אלא שהטפה ההיא מתברכת בארץ העליונה והיא הכלי האמתיית לתועלתינו ולישרי לב שמחה שישמח בעבודתו שע"י טרחא מועטת ישיג אור נפלא וזה יגרום לו שעבודתו של עתה תהיה יותר בשמחה והיא היא עיקר העבודה כמ"ש על עבדו אם השם בשמחה והנה אנחנו עובדי האדמה העליונה ועובד אדמה צריך לזריעה וחרישה ונכוש והנה הזריעה היא המעשה הטוב בעצמה והחרישה היא החפירה והחתירה בעוצם הכוונה להעמיק אחר רחמים העמוקים הגנוזי' והוא כמו חרישה המהפך תחתית העפר למעלה ועליון העפר למטה כמו כן יהפכנה ממדה"ד הנראה על פני' מבחוץ לרחמים עמוקים גלויים כי אפי' בתחלה אין הדין שעל פני' דין גמור בהחלט ח"ו אלא שהוא מראה לנו פנים זועפות כדי לייסרינו כאשר ייסר איש את בנו וכאשר נעמיק בכוונה יהיו הרחמים שהיו בתחלה נעלמים מאתנו והיינו חושבים אותו לדין יתהפכו ויתגלו לנו רחמים העמוקים ולכך נק' מלשון חרישה שהוא מלשון אל תחרוש לרעך רעה שהוא ענין מחשבה כמו כן עומק הכוונה אחר הרחמים אינה אלא במחשבה וכמו ואתם תחרישון כי במחשבה אין שם שמיעת קול אלא בחי' דומי' וז"ש השם ילחם לכם ואימתי כשאת' תחרישון כשתתעסקו בפעולת החרישה כלומר שתעמיקו במחשבתכם אחר רחמי' עמוקים וכשתעמיקו בודאי תמשיכו על עצמיכם רחמים עמוקים ונכוש הוא לעקור ולשרש העשבים הרעים והמרים הממיתים שלא ינקו מכח הארץ העליונה ויפסידו הכח הטוב מעשיכם הטובים

ונחזור לענינינו שאמרנו למעלה ששת ימי השבוע משתלשלים מו"ק דמלכות והשב' כללות המלכות כי כן השב' כולל כל ימות השבוע וכן ג"כ ששת ימי [שני] השמיט' ולכן השנה השביעי' נאמר בה ושבת' הארץ שבת לה' בפ' בהר וכן שתא אלפי שני הוי עלמא ואלף השביעי הוא יום שכולו שבת והנה כל עניני שבית' ומנוחה הם במלכות כי המלך שוקט ונח וכן נק' לילה כי לילה היא זמן מנוחה וכן. נק' ארץ כי ארץ לעולם עומדת וכן תפילין של יד היא בישיבה וכן ארז"ל אשה קרקע עולם היא וכן כל שס"ה ל"ת נמשכים ממנה שהוא כולו שב ואל תעשה

ועפ"י מ"ש בסמוך יבואר הפסוק ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם כי הנה עיקר ביאת הנשמה בזה העולם כי היכי דלא תיכול נהמא דכסופא כי האוכל שאינו שלו מתבושש ואינו אוכל כדי שביעה מחמת בושה וכבר מבואר בכמה ספרים כי האכילה כנוי להשגת השכל בעבר כי הוא מזון