עמוד העבודה יז

של הרב מוה' ישראל סרוג. וחיברו בלשון ערבי והרב הגדול מוה' יצחק אבוהב העתיקו מלשון ערבי ללשון הקודש. והרב בעל שומר אמונים מזכיר ספר שער השמים הנ"ל בספרו שומר אמונים בויכוח שני סימן ל"ט ע"ש ובסי' מ"ג ע"ש שכתב וזה לשונו ועיין בספר שער השמים מאמר חמישי פי"ב שכתב עשר חקירות וביאורים על סוד כוונת הצמצום עכ"ל והנה ספר שער השמים הנזכר. לסבת שהועתק מלשון ערבי ללשון עברי. הוא ספר חמור מאוד. וקשה מאוד להבין תורף כוונתו על בוריו כמו שהאריך בזה הרב ר' יהודא אבן תבון שהעתיק ספר חובת הלבבות ג"כ מלשון ערבי ללשון עברי וכתב ר' יהודא הנ"ל בפתיחתו הנקראת פתיחה למתרגם. והיא נדפסת בתחלת ספר חובת הלבבות דפוס אמשטרדם וז"ל ר' יהודא בפתיחתו הנזכרת כל אשר ראיתי מן הספרים אשר הועתקו מלשון ערבי ללשון עברי לא נמלט אחד מהם שלא השחיתו המעתיקים הודו. ושינוי את עניניו. והפסידו את טעמיו. וההפסד הזה בא משלשה פנים. האחד מפני שיש מהם שאינם בקיאים וצחים בלשון הערבי אשר יעתיקו ממנה. והשני אף אם הם בקיאים בלשון הערבי שמא אינם בקיאים בלשון העברי אשר הם מעתיקים אליה. והשלישי אף אם הם בקיאים בב' הלשונות שמא לא יבינו דברי המחבר כאשר הי' עם לבבו. והם מעתיקים כפי הבנתם ודעתם על דרך אחרת שלא כדעת המחבר ואפשר שמעתיק מי שנתקבצו בו כל השלשה מדות האלה וכו' ע"ש שמביא עוד טעמים רבים לכבדות הבנת ספר המועתק מלשון אל לשון. ומה גם לפעמים יפיל איזה טעות בהעתקה או בהדפסה והטעות ההוא אינו טעות דמוכח לסבת חומר הלשון של הספר הנ"ל. ובגלל כן איני מבין אמיתת כוונת ספר שער השמים הנ"ל. וגם בעל ספר שומר אמונים בזה המעט שחיבר לא הסביר הענין היטב על בוריו כראוי בענינים עמוקים כאלה. ודבריו אינם מובנים היטב אלא למביני מדע כמוהו ואני בעניי לא הבינותי במקצת מקומות את דבריו לקוצר הצעותיו. ומיעוט הסברותיו. והנני נבוך בחקירות רבות. והנה שאלתי לחכמים רבים על החקירות ההם ופירש אין לי. ואין קול ואין עונה לי דברים המתיישבים על הלב. והנני חפץ לשמוע מפי איזה חכם מובהק תשובות מספיקות ונכונות המתישבות על הלב. כי מתירא אני שלא תכבה עוצם תשוקת מלימוד החכמה הזאת. כי אני חישב ומדמה בדעתי שכל מה שאלמד בחכמה הזאת בלי מלמד ומסביר מובהק. יתעוררו ויתחדשו לי בכל יום ספיקות עצומות ולא אועיל כלום בלימודי החכמה הזאת. ויותר אקבל שכר על הפרישה ממנה יותר מעל הדרישה. כי כן הזהירוני רז"ל במופלא ממך אל תדרוש. ובמכוסה ממך אל תחקור

ב אמר המשיב הלא לאלהים פתרונים ספר נא לי ספיקיתיך וחקירותיך אולי אוכל בעזר הבורא ית"ש לישבם ולבררם היטב בצדק ובמשפט. והנה בעזר הניתן לאדם דעת מובטח אני שתתקרר דעתך בהתחברך אתי עמי במחיצתי. כי זה דרכי ותשוקתי. להעמיק חקירות בדברי המקובלים. וליישב דבריהם בדרך אמת ואמונה לבל יגמגם שום אדם על הקדמותיהם האמיתיות. המקובלות להאריז"ל מפי אליהו. ולדורות ראשונים כמו רשב"י וחביריו יש להם קבלה מקדמוניהם ומרבותיהם עד למשה רבינו ע"ה מפי הגבורה יהי' להם ג"כ לפעמים סיוע מאליהו ומנשמות הצדיקים שבג"ע. ועתה פתח פיך ויאירו דבריך

ג אמר השואל קודם כל דבר אשאלך להודיעני בחסדך ביאור המאמר המוסכם אצל כל המקובלים שהרוחניים אינם תופסים מקום ואיני מבין זה איך יתכן שיהי' איזה דבר מצוי בעולם ולא יתפוס מקום כי אנה יעמדו בעמדם אם הם באפס מקים. ומה מהותם והיכן הם. כי לכאורה הדעת נותן שכל דבר שהוא מצוי בעולם בהכרח הוא תופס מקים ומה שאינו תופס מקום אינו במציאות כלל. הגם שבעל שומר אמונים עמד על החקירה הזאת בספרו בויכוח שני דף מ"ב ע"א סימן מ"ו וז"ל שם האמנם קודם שנלך לפנים אחזור לאחור לסוף דבריך שאמרת שהרוחניים אין להם מקום ולא יתעלו זה על זה במקום כי איני מבין איך יתכן שהרוחניים לא יהיה להם מקום כי אנה יעמדו בעמדם אם הם באפס מקום. והיכן יעלו וירדו בהתפשטותם ובהסתלקותם אם אין שם מקום. והרי כל החכמה הזאת סובבת על ב' קוטבים הללו של עליית ספירה בספירה והתלבשות וירידת ספירה בספירה. ולכן לא תמיש מזה עד שתפרש לי היטב ענין זה. ע"כ לשון השאלה בספר שומר אמונים. והנה הוא משיב שם על השאלה הזאת. ואינה תשובה כלל על זאת השאלה כ"א על שאלה אחרת היתה תשובתו מספקת כמו שאבאר לך וזה לשון התשובה שם בקיצור כבר ידעת כי כל המקובלים הסכימו שאין הספירות גוף ונשמות ואינם בעלי הכמות וכמ"ש הראב"ד וכו'. ומאחר שהספירות הם תכלית האפיסה מהגשם והגבול והכמות א"א לומר שהם מוגבלות במקום גשמי שהרי המתקומם במקום הוא בעל שיעור ותמונה מוגבלת כי המקום והאויר המקיפו הוא הוא גבולו אמנם על כל זה לא נמנעו המקובלים מלייחס מקום אל הספירות. בדרך משל ודמיון. כי בודאי עצם כוונתם הוא אל מקום רוחני ולא אל מקום גשמי ח"ו. ע"כ לשון תשובת השאלה בס' שומר אמונים. והנה אינה תשובה כלל כי בשלמא אי היתה השאלה איך רשאין המקובלים לייחס תואר מקום אל הספירות מאחר שאין שום שייכות מקום אל הספירות כי הלא הספירות אינם תופסים מקום אז היה תירוצו עולה יפה שכוונת המקובלים בייחסם תואר מקום אל הספירות הוא מקום רוחני ולא