עמוד העבודה קסח

יושר לבב טעה בזה טעות גדול ושארי לי' מארי' אבל ממ"ש האריז"ל בדף ל"ח המשיך הא"ס קו ישר מן אור העגול שלו משמע לכאורה דקאי על חוט הא"ס אשיבך על זה בעזה"י ברור ונכון דע נאמנה שענין הצמצו' א"א לפרשו כפשוטו ח"ו כי המפרש אותו כפשוטו נופל בשוחה עמוקה כי הוא מגש' וחושב שא"ס תופס מקום ר"ל מהאי דעתא כמו שהאריך בזה בעל שער השמים ואחריו בעל שומר אמונים הרבה להשיב אפו על המפרש צמצום כפשוטו אבל עיקר כוונת הצמצום הוא צמצום כח כי להיות הא"ס בב"ת ממילא כחו ג"כ הוא בב"ת כי כחו הוא עצמותו ועצמותו הוא כחו ממילא מ"ש האריז"ל א"ס צמצם עצמו הכוונה הוא שצמצם כחו הבב"ת כי השכל מחייב מכח עצום ימשך פעול' עצומה ומכח חלוש ימשך פעול' חלושה והנה מכח בב"ת ראוי שימשך פעולה בב"ת וזה א"א שיהא העלול דומה אל העילה לכן כדי להאציל נאצלים בעלי תכלית הוכרח לצמצם כחו הבב"ת ולהעמידו על כח מצומצם ובעל תכלית כדי שיוכלו העלולים שאתו ולקבל אורו וזהו הכוונה במקום פנוי ר"ל שכחו המצומצם נשאר פנוי מן הכח הבב"ת ועמד על כח ב"ת וזהו הכוונה בחוט הא"ס שהוא דק מאוד ונק' בשם חוט כי כח הא"ס המקיף הבב"ת לא הי' אפשר לסבול לכן העמידו על כח חלוש לכן מכונה בשם חוט והנה בחי' יתרון כח של א"ס המקיף הבב"ת על כח החוט הוא יתרון בב"ת כי כח החוט הוה כח ב"ת בערך כח א"ס המקיף הבב"ת נמצא כי הצמצום היה בב"ת ולא תחשוב ששיעור הצמצום לא הי' אלא כדי להעמיד הכח כשיעור כח החוט אלא הצמצום היה יותר גדול כדי להאציל הכלים של א"ק שאינם מעולים כ"כ כמו החוט ואח"כ המשיך את חוט הא"ס בתוך הכלים והנה הכלים נתהוו מצנור הדק הנמשך קודם בזמן לחוט הא"ס הרי שבצמצום הראשון כדי להתגלות כלים נתצמצם אף בחי' כח החוט ואח"כ כשהמשיך החוט לא היה צריך צמצום גדול כ"כ כמו להקו והצנור הדק ומעתה תבין מ"ש האריז"ל בדף מ"א ע"ב בסוף העמוד תוכל להבין עתה ענין צורך הצמצום כדי לעשות בחי' כלים כי ע"י צמצום האור ומעוטו יש אפשרות אל הכלי להתהוות ולהתגלות ובהתרבות האור יתבטל הכלי במעוט כחו לקבל האור הרב והגדול כמ"ש בענין ז' המלכים שמלכו ומתו וע"ש היטיב איך הוא בריאת וחיו' הכלי כי תחל' צריך צמצום האור ומיעוטו ועי"כ יתגלה הויית הכלי ואחר שכבר נתגלה ונתהוה אז חוזר האור להמשיך ויכול הכלי להתקיים ולא תתבטל כן היה בכאן צמצם בראשונה את האור ונתהוו הכלים ואח"כ חזר והמשיך הק' ההוא להאיר בהם ובזה יתבאר הטעם למה הא"ס צמצם את עצמו וסילק האור הרב ההוא מן המקום לגמרי ואח"כ החזירו במדה ובמשקל דרך הקו ההוא והיה יכול להניח אותה הבחי' של הקו ההוא במקומו ויסלק שאר האור הגדול בלבד כיון שהיה עתיד להחזירו אבל הטעם היה לסבה הנ"ל כי לא יכלו להתהוות הכלים עד שיסתלק האיר לגמרי ואחר שנתהוו הכלים החזיר והמשיך את האיר במדה ובמשקל כפי שיעור המספיק להם להאירם ולהחיותם באופן שיוכלו לסבלו שיתקיימו ולא יתבטלו עכ"ל האר"י זכרונו לברכה בדף מ"ב והנה כוונת האריז"ל בקושייתו למה היה הצימצום גדול כ"כ שאף בחי' כח החוט נתצמצם והעמידו על כח חלוש כדי להוות הכלים מבחי' הצנור הדק לא היה לו לצמצם רק כדי שיוכלו להאציל החוט ומתרץ דא"כ לא היתה הכלי יכולה להתעבות ולהתגלם כי האור היה מזכך הכלי עד שחזר הכלי להיות אור ולא כלי והיה מתבטל הויית הכלי והנה אם מתחלה לא היה צמצום גדול כ"כ אלא בכדי להאציל החוט היה צריך אח"כ צמצום יותר גדול להוות הכלי וא"כ היה ע"כ שני צמצומים אבל עתה לא היה אלא צמצום אחד אף שהיה הצמצום גדול יותר מ"מ צמצום אחד הוא לבד והמשכת החוט שוב אינה מכונה בשם צמצום אלא בשם השפעה נגד צמצום הגדול להיות הכלי והנה ידוע כל צמצום הוא דין וכל השפעה הוא רחמים ואחשוב שזהו משארז"ל בתחלה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין כלומר בשני צמצומים דהיינו צמצום הראשון להמשכת החוט וצמצום, השני להויית הכלים וראה שאין העולם יתקיים בדין שאלו היה צמצום הראשון בכדי יכולת המשכת החוט לא היו יכולין הכלים להתגלם בעבור שהיה החוט מזכך הכלי והיה מתבטל הויית הכלי לכך שיתף עמו מדה"ר דהיינו שלא יהיה אלא צמצום אחד גדול להויית הכלי זהו בחי' דין ושיתף עמו מדה"ר דהיינו המשכת החוט שהוא מכונה בשם השפעה נגד הויית הכלי ובאמת אף שצמצם הוא דין מ"מ הדין. ההוא הוא חסד גמור במה שהוא סבה לבריאת העולם שאלמלא הצמצום לא היה אפשר העולם להבראו' וזה"ש עולם חסד יבנה כלומר אף שהתחלת מציאות העולם היה ע"י צמצום שהוא דין מ"מ חסד הוא וזהו קצת בחי' יש מאין כי עיקר סבת היש שהוא בריאת העולם הוא האין שהוא העדר האור דהיינו צמצום כח

ונשאר לנו עוד לבאר כמה בחי' פרטיות השייכים ונוגעים לענין הצמצום דהיינו בחי' העגול והמקום פנוי ובחי' האמצע ומ"ש בעץ חיים כיון שאור א"ס הוא בהשואה צריך שיצמצם ג"כ בהשואה (חסר

) הנה ידוע שנשמות אדם יש בה ע"ס ורמ"ח אברי' ושס"ה גידין רוחניים והנה ידוע כי כתר הוא מכונה בשם רצון פשוט והנה צריך לבאר מציאות רצון הפשוט באדם דע כי יש באדם שני מיני רצון רצון הפשוט ורצון הבחיריי והנה רצון הבחיריי נמשך מן הדע' שבע"ס הנשמה כי הנה ידוע שרצון ובחירת האדם באיזה דבר פרטי רצוני לומר שירצה באיזה דבר יותר מבזולתו ומואס את הזולת ובוחר דוקא בזה הנה בחי' רצון הלזה הוא