תורת משה - אלשיך, ויקרא יז:טו

וכל נפש וכו' . זולת הסמיכות שהערנו עוד צריך לשים לב. כי הנה הדין נאמר כפירוש רש"י פרשת שמיני:

אך יקושר אל הקודם. שאומר הוא ית' הלא חייבתי כרת על נפש האוכלת הדם. והלא תבהל ברוחך לאמר מה זאת. האם אוכל נבלה וטרפה. שהיא מתה ומטמאה. וגם דמו נשאר נבלע בה. ועם כל זה אין באוכליו רק מלקות ארבעים. והדם הטהור של שחוט' כשרה. אוכליו יכרת. לזה סמך ואמר וכל נפש אשר תאכל כו'. לומר אל תתמה על החפן. כי אין ידיעתך כידיעתו חלילה. כי אני יודע עד היכן פוגם כל עון. והנני מגלה לך כי קל הוא פגם נבלה האוכלה. כי הלא גדר הפגם הוא. עד היותו טמא עד יכבס בגדיו ורחץ במים. אך בשהותו עד הערב יטהר ויתוקן. וא"כ אמור מעתה שאם היה פוגמו גדול. לא היה נתקן בו ביום. וע"כ מזה תבין. כי ע"כ ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ כי ונשא עונו. כי יעצר כח לסבול עונו על עצמו. מה שאין כן האוכל דם כי לא יטבול עונו עליו ויעמד חי כי אם שיכרת מן העולם כמדובר: