תורת משה - אלשיך, בראשית מט:כז

בנימין זאב יטרף בבקר כו'. נכונו דברי רז"ל (ב"ר פ' צ"ט) האומרים בבקר יאכל עד וחטפתם בכרמים ולערב יחלק שלל הנה בית המן נתתי לאסתר ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. וטעם אומר עד בלשון ארמי ולא אמר בז יהיה לרמוז שלא כלם חטפו כי אם קצתם שיצדק בם לאמר עד כלומר עד סך פלוני ולא הכל כי קצתם לקחו מבנות יבש גלעד:

או יאמר בנימין כזאב יטרף מלכות דרך טריפה כי המלכות היא ליהודה וניתן לשאול כדי לעשות נקמה בעמלק אלא שקלקל שבבקר יאכל עד שלא החרימו שהניח המקנה כמאמר שמואל. ומה קול הצאן אשר אנכי שומע ועל ידי כן לא נמשכה מלכותו כמאמר שמואל אליו מיד (שמואל א ט״ו:י״א) נחמתי כי המלכתי את שאול וכו' וע"כ נאמר בלשון עד לרמוז השני דברים יחד שעל הבזה הנקראת עד היה גבול למלכותו שעד פה תבא ולא תוסיף וזאת ברכתי אליו להורות כי נרצה עונו כי לערב שהוא בימי מרדכי אין צריך לומר שלא יאשם על קחת שלל עמלק כ"א יחלק שלל שויתן לו שלל המן כי חילקה אסתר שללו ותתן למרדכי: