תורת משה - אלשיך, בראשית מד:כד

ויהי כי וכו'. שמא תאמר כי אני מרפא השבר על נקלה ומשמיט ענין מרגלים וגניבת הכסף והגביע ונאחז בסבכי הדברים ואומר כי לא היה הדבר רק ששאלת היש לכם אב וכו'. ואמרת' שלא יוכל לבא. והנה עזבתם העיקר שאתם בסכנת מות ומשיאין הענין לדבר אחר. על כן שמע נא כי כל השומע יצחק לעלילה ההיא כי הבל ותואנה הוא כי הלא ראה מי יחוש על צרתנו יותר מאבינו והצרה קטנה תגדל בעיניו. ועם כל זה היה כמצחק כי הנה ויהי כי עלינו וכו' ונגד לו את דברי אדוני כי אין הגדה אלא באורך. וגם האת מרבה. שהוא כי כל דבריך שנתתנו כמרגלים הכל ספרנו לפניו. ולא חש אפילו להשיב על הדבר ולומר איך חשבתם למרגלים אלא כאלו לא אמרנו לו דבר ולא היה שום חשש אמר שבו שברו לנו מעט אוכל כי עלילות דברי הבל המה. ואז גם אנו הודינו לו ואמרנו הן אמת כי אין סכנה רק שאמר לנו לא תוסיפון לראות פני לא שאם לא יבא נסתכן בענין טענת מרגלים חלילה כי אם כי לא נוכל לראות וכו':