תורת משה - אלשיך, בראשית לד:כה

ויהי ביום כו'. אמר כי שמעון ולוי שתו לבם אל שתי בחינות. (א) על כבוד אביכם אשר חילל שכם ולא מיחו אביו ועמו. (ב) על כבוד עצמם שטמאו אחותם. וז"א ויקחו שני בני יעקב שהיא הבחינה הא'. ועל הב' אמר אחי דינה ולא בבחינת היותה אחותם. רק שהם אחים לה שאותה חשבו לעיקר והם כמתייחסים אחריה אמרו אחי דינה והיחלו באשר לא מיחו תחלה ויבואו על העיר בטח כי אשמתם רבה משכם שיצרו הלבישו ומאביו הנוגע בדבר. ואח"כ ואת חמור ואת שכם כו' אך שאר בני יעקב עם היותם בניו באו על החללים ולא סייעו להרוג יען כי לא שתו לב אל כבוד אביהם רק אשר טמא אחותם ועל כן יאמרו די לשלול שללם. וגם לא אל בחינת היותם אחי דינה רק שהיא אחותם כי היא טפלה אליהם והוא כי ידעו כי אביהם לא היה חש על כבודו בזה ובלתי חפץ בחלליהם. וגם רמזו באומרם אשר טמאו אחותם כי מעלים על הבלתי מוחים כאלו כלם טמאוה: