תורת משה - אלשיך, בראשית יח:טו

ותכחש שרה וגו'. ראוי לשים לב למה כחשה מאמר ה'. ועוד אומרו כי יראה. שנהפוך הוא כי ע"כ היה לה להודות פן יקצוף ה' על קולה. אך היא ראתה שינוי כי היא צחקה באו' ואדוני זקן. והוא א"ל שצחקה לאמר ואני זקנתי. והנה הצחוק היה אמת אך לא מטעם זה. והיא לא ידעה שמותר לשנות. ע"כ אמרה אולי נאמר לו מאתו ית' ואדוני זקן והוא משנה עד אודה במציאות הצחוק ואח"כ יריב אתי על שתליתי בו העכוב על כן הכחישה הצחוק כלו שהוא מאומדן דעתו היה אומר ומעיד הוא ית' כי לא מבלתי האמנה בנבואתו כיחשה. רק כי יראה פן יתקוטט עמה אם תודה בצחוק באמור לה'. כי גם הטעם שהוא על כי ואדוני זקן הוא אמת. אז הבין אברהם בחכמתו כי לא על חנם כיחשה כי אם אולי הוא שינה מפני השלום. אך טעמה לא היה רק עליו שהוא זקן. ע"כ ויאמר לא כי צחקת לומר הנה הטעם אפשר היה כאשר אמרתי או הפכו. אולי היה שינוי מפני השלום. אך הצחוק בלבד בעצמו אמת הוא ואל תכחשי. אז שתקה והודה: