תורת משה - אלשיך, בראשית יח:יא

ואברהם ושרה זקנים וגו'. אמר כי הצד שוה שבהם. כי אברהם ושרה זקנים באים בימים. אך מה שחדל להיות לשרה אורח כנשים. כלו' אורח טבעי כנשים אך אורח שלא כנשים שהוא דרך נס אחר תשעים שנה לא חדל ממנה. כי חזרה לנערותה ופירסה נדה אחרי זקנתה הפך הנשים. ועל כן ותצחק שרה בקרבה וגם שלא דברה הנה. היה לאמר הנה ממני אין עיכוב כי הנה אחרי בלותי כבר היתה לי עדנה. כי פרסתי נדה וחזרתי לנערותי אך העיכוב אינו אלא כי ואדוני זקן:

וזה אפשר כוונו רז"ל בב"ר (פ' מ"ח) באומר בתר דסיבית תהי לי עדונין. גם שאין לשונם ברור. ובזה יתיישב מאמרם ז"ל באומרם מכאן שמותר לשנות מפני השלום שהיא אמרה ואדוני זקן והקב"ה אמר ואני זקנתי. ואם כפשוטו של מקרא אינו משנה מאמרה. כ"א שהיה אמרה על שניהם והקב"ה לא אמר כ"א חצי מאמרה. אך במה שאמרנו שאחרי בלותי היתה לי עדנה אינו בתמיה. רק שהיא חזרה לנערותיה יצדק מאמרם ז"ל כמדובר. והשיב יתברך ואמר למה זה. כלומר למה היה זה המבשר האם חנם שלחתיו כי צחקה שרה וגם שלא דברה בפיה. הנה כוונת הצחוק היתה לאמר האף כי אמנם ודאי היא שאלד. עכ"ז את מה כי אני זקנתי: