תורת משה - אלשיך, בראשית א:לא

וירא אלהים את כל אשר עשה כו'. הנה כתבנו ענין הכתוב. והנה באומרו הששי בה' הידיעה. ארז"ל (שבת ד' פ"ח) שהוא על יום הששי לסיון של מתן תורה. שכל מעשה בראשית תלוי ביום ההוא. אם יקבלו התורה מוטב. ואם לאו אין עולם. ואפשר יאמר ענין מאמרם ז"ל (ב"ר פי"ב) כי אור שגנז הקב"ה שימש מבקר יום ששי עד מוצאי שבת שהוא ל"ו שעות. ושע"כ לא נאמר ויהי ערב ויהי בקר יום שביעי. וזה אפשר גם פה. והוא כי בכל הימים שאומר ויהי בקר יום א'. או יום שני. לא היה נקרא בקר כל היום. כי הלא אחר חצי היום נקרא בין הערבים. ומה גם משקיעת החמה עד הלילה. אך פירושו הוא ויהי בקר. ונמשך יום אחד. וכן יום שני וג' כו'. אך זה לא כן הוא. אלא ויהי בקר יום הששי. כלומר כי כל יום הששי בקר. כי לא נשתנה אור בין הערבים שלו מאור הבקר. כי אין באור ההוא שינוי. עד שנסתלק במ"ש:

או יאמר כו' הנה יום זה היה סיבת קיום כל כללות מעשה בראשית. כי מבין הערבים של ששי שהתחיל להאיר תוספת שבת הליץ הארת שבת לאדם שלא ימות בו ביום. ויתבטל כל מעשה בראשית. נמצא כי יום ששי הועיל לכל הימים. וז"א יום הששי. שהה"א היא רמז שאר החמשה ימים שנכללו בששי הזה. כאלו עכשיו היו נבראו שאלמלא זכות יום זה שהגין. נתבטלו כלם. וזהו ויהי כו' יום הששי. כי הששי והחמישי היו עתה. כאלו היום נתחדשה הוייתם:

או מעין זה שלהיות בריאת אדם בששי. ובשבילו נברא כל מעשה בראשית. נמצא שיום ששי כולל עצמו וכל שאר החמשה ימים. וז"א הששי. לכלול עמו גם החמשה ימים: