תורת משה - אלשיך, שמות כא:יב

מכה איש ומת וכו'. ראוי לשית לב אל סמיכת דין מכה איש אל הקודם. ועוד למה הפסיק בין מכה איש לו כי יזיד איש. שהם מזיד. בפסוק ואשר לא צדה שהוא שוגג. וכן כל שאר הדינים הנאמרים בהמשך הכתובים. הם בלתי מקושרים זה עם זה:

אמנם הוא כי הלא אמר כי עבד או אמה חשובים מאד לפניו ית'. כי ע"כ הזהיר עליהם יותר מדאי. כי מישראל הם ואפשרי האיש ההוא אעפ"י שחטא ונמכר בגניבתו להיות מאשר נברא העולם בשבילו שנברא בשש ימים. שע"כ שש שנים יעבוד וכו'. כי המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא. והנה היה נמשך דבר ולומר. א"כ איפה כי יכה איש את עמיתו ומת למה נמית את הרוצח אעפ"י שחטא. ומה גם כי לולא היה המתחייב על פי רשעתו. ולא היה הוא ית' עוזבו בידו. וטוב טוב להחזירו בתשובה. ויתקן עוותו ולא ימותו שניהם יחדיו. אולי ההורג יזכה לכשרון גדול. ע"כ אמר כי יכה וכו'. לומר דע כי זה לא היו רק סרסור. כי הכהו בלבד אך כמעצמו מת תחת אשר חטא לה'. וזהו אומרו מכה איש ומת. ולא אמר הורג איש רק כאלו לא עשה אלא מציאות הכאה ומת. עם כל זה יומת ונתן טעם לדבר באומרו מות יומת ולא אמר יומת לבד. כלומר כי על זה הוא בן מות לפני המקום למעלה. וזהו מות ע"כ טוב טוב הוא כי במקום מות בעה"ב. יומת בעה"ז וזהו מות יומת. והנה היה ראוי יסמוך לזה פסוק כי יזיד. ולא יפסיק באשר לא צדה גם אומרו והאלהים אנה לידו הוא מיותר:

אמנם הוא ארז"ל (מכות דף י') ואשר לא צדה. במה הכתוב מדבר בא' שהרג מזיד ולא נהרג וא' הרג שוגג ולא גלה מזמין הקב"ה יעלה שהרג שוגג בסולם רעוע. ויפול על שהרג מזיד וימות ושהרג שוגג גולה. ובזה יאמר מכה איש ומת מות יומת ואם לא הומת או ואשר לא צדה זולתו והמית פעם א' שוגג ולא גלה. והאלהים אנה לידו את המכה איש ומת הנזכר שימיתהו זה ואז ושמתי לך מקום אשר ינוס כו'. מה שלא גלה בראשונה:

ועל פי דרכו אמר לך ולא אמר לו לרמוז כי לישראל הוא טוב שיהיה לו מקום לנוס פן ישפכו דמו גואלי הדם. ויצר לאנשי המקום כנודע. בהשתפך שם דם נקי כענין העגלה ערופה. וש"ת למה יעשה כן הוא ית'. להזמין את המכה איש שימות תחת יד ההורג בשגגה. ולא יניחנו פה בעולם אולי יעשה מצות. ואז טוב לו ממותו מיד. לז"א וכי יזיד וכו'. אל תחשבו שטוב בעבוד אותי עד יפרע חובו. כי הלא אפי' יהיה כהן והוא על המזבח. לא ארצה יעשה עבודתו ואח"כ ומת. רק מיד תקחנו למות. כי מנחה לא ארצה מידו וטוב לו יומת מיד. ויכופר במותו ווידויו כי כל המומתין מתודין וזה תיקונו האמתי. ואל תאמר הלא זה הוא היות מדה כנגד מדה הוא הוציא נפש יוציאו ממנו נפש לינקם ולא לתיקון נפשו. לז"א ומכה אביו ואמו מות יומת הרי מומת בלתי הוצאת נפש. והנה היה ראוי לסמוך לזה ומקלל אביו כו'. אך סמך וגונב כו' לומר אל תאמר שהוא על סיבת היותו כפוי טובה לאביו. לז"א וגונב כו' וארז"ל (סנה' דפ"ו) ונמצא בידו פרט למצוי אצלו. הנה שאחיו או אביו פטור עליו עם היות כפוי טובה עליו ועדיין היה אפשר לומר אולי על היות במכה חבורה. לז"א ומקלל כו' שאין שם חבורה הוי אומר שאינו אלא שיודע תעלומות ידע שמיתת האיש ההוא על עבירתו הוא תיקונו שם: