תורת משה - אלשיך, שמות כ:יג

לא תרצח. דבור זה הוא לעומת מאמר יהי מאורות כו'. והוא כי כל הורג נפש הוא מכבה אור נר כי נר ה' נשמת אדם. והוא מאמרם ז"ל (שבת דף ל"ב) כי על כן צוה על האשה מצות נר שבת כי הוא כבתה נרו של עולם כי היסב' מיתת אדם. וגם נפש האדם הוא מרקיע השמים להאיר על הארץ ולקיימ' בעבוד את ה' להאיר על הארץ היה דבור לא תרצח כמדובר:

לא תנאף. הוא לעומת מאמר ישרצו המים וכן ועוף כו'. כי שם נאמר אשר שרצו המים למיני' ואת כל עוף כנף למינהו ויברך אותם יפרו וירבו כל מין למינו באומרו פרו ורבו כו' בימים והעוף ירב בארץ כן צוה יתברך באדם לא תנאף כי נואף אשה הוא כמערב מין בשאינו מינו כי כל אדם יש לו בת זוג והוא נפסד מחבירו בבחינותיו והבא אל אשת רעהו הוא כמערב ב' מינים ומבלבל הבחינות ומחייב את ראשו למלכו של עולם:

לא תגנוב. הדבור הזה הוא לעומת מאמר תוצא הארץ נפש חיה כו'. והוא כי אמרו ז"ל (ב"ר פ' ז') תוצא הארץ נפש חיה זו נפש של אדם הראשון שהוא נפש החיונית שבו כי אח"כ נפח בו רוח העליון באפיו. והנה לא תגנוב שבדברות הכריחו ז"ל (סנהדרין דף פ"ו) כי על גונב נפש הכתוב מדבר. וע"כ הוא לעומת המאמר ההוא לומר כי גם איש אשר אין בו רק נפש חיונית לה' הוא שאומרו תוצא הארץ נפש חיה ואומר ויעש אלהים כו'. ולמה תגנבהו מעושהו ותמכרנו כי זה הוא אזהרה לגונב איש ומכרו כו':

לא תענה ברעך כו'. הנה זה לעומת מאמר נעשה אדם כו'. והוא כי הנה ארז"ל (ב"ר פ' ח') כי באו' ית' למשה שיכתוב נעשה אדם. א"ל אתה נותן פתחון פה לאפיקורסים א"ל כתוב ומי שיבא לטעות כו' כי יש טעם וטעמים למבין כענין מ"ש במקומו כי הוא ית' ברא את האדם מכל כללות העולמות כולם חלק מכל א'. וע"כ אמר נעשה בין הכל אדם מלבד טעמים שעל דרך הסוד ועם כל זה לא יבצר מהיות פתחון פה לפושעים יכשלו בם. אך צדיקים ילכו בם בתום לבם. וע"כ לעומת המאמר ההוא היה לא תענה ברעך עד שקר. והוא כנודע מרז"ל כי הוא יתב' קורא לישראל אחי ורעי. כמאמר הכתוב למען אחי ורעי אדברה נא כו'. וכן פירשו ז"ל פסוק (משלי כ״ז:י׳) רעך ורע אביך כו' על הקב"ה. וזה רמז פה באומר דבור זה כנגד מאמר נעשה אדם כמזהיר ואומר אל תענה בהנקרא רעך הוא הקב"ה עד שקר שהוא לפרש מאמר ההוא כפשוטו ולומר ב' רשויות חלילה בל תהיה מכלל ופושעים יכשלו בם. כ"א מכלל צדיקים ילכו בם. וע"ד התכת לשון הכתוב נשית לב. כי הנה הל"ל על רעך. וגם הל"ל עדות שקר או לומר לא תהי' לרעך עד שקר:

אך יאמר הלא צויתיך שתאהב את רעך ולא תרצחנו ולא תנאף את אשתו ולא תגנוב אותו פן תאמר אם בשביל חבירי אשר אהבתי להיטיב לו אעיד שקר לא תגדל אשמתי. לז"א לא תענה ברעך שהוא בשבילו עדות שקר ואפקיה בלשון עד ולא אמר עדות לרמוז לו שעל ידי כן עושה כבי"כול עד שקר כי השם המעיד עליו בני ישראל כו' לא ידברו כזב כו' חלילה מהפכו מעד אמת. או יאמר אע"פ שאין העדות נגמר בך כי עד א' אתה עם כל זה אתה עובר לאו או אם העדות אמת שידעת על פי עד נאמן לך לא תענה להיות עד לומר שראית כי לא יבצר מהיותך עד שקר על כן לא נאמר עדות אלא עד: