תורת משה - אלשיך, שמות ב:טז

ולכהן וכו'. ראוי לשית לב למה יספר לנו שותבאנה ותדלנה ותמלאנה ומה גם מלת ותדלנה שהיא בכלל אומ' ותמלאנה ומיד אומר צאן אביהן ואח"כ אומר את צאנם ואח"כ וישק את הצאן סתם ועוד אומרו ויגרשום ולא אמר ויגרשון בנו"ן ועוד ראוי להעיר בכתוב כי ראשונה הוא אומר כי הן מלאו הרהטים להשקות הצאן ואח"כ הן מעידות כי האיש מצרי הוא אשר דלה דלה וישק את הצאן:

אמנם יאמר כי הכיר בהן צניעות כי דרך נשים בבואן בארה לדבר עם האיש אשר ימצא שם ומה גם בהיותו איש זר אשר לא מארצן היא כי שאול ישאלו מה ארצך ואי מזה עם אתה או לפחות לדבר אלו עם אלו אך לא כאלה חלק נשים אלו כי אם ותבאנה ומיד ותדלנה ותמלאנה וכו' ולא הוטפלו בדבור אפילו אלו עם אלו כי בשו ממנו וזהו וישב על הבאר וע"כ שתקו יחדו ותבאנה כו' כמדובר: עוד שנית ראה כי לא היה להן קירוב דעת עם הרועים כי הלא אדרבה ויבאו הרועים ויגרשום על כן שם את נפשו מנגד לקום לבדו על רועים רבים ולא חש פן ירוצו את גולגלתו. והנה ארז"ל (שם) שבקשו לאונסן ויקם משה ויושיען כמד"א צעקה הנערה המאורסה ואין מושיע לה ואפשר כי זה נרמז בכתוב באו' ויגרשום במ"ם והוא כי כאשר באו ותדלנה ותמלאנה אז ויבואו הרועים אצלם להתחבר להן ואז ויגרשום הן את הרועים מעליהם בצעקן כי צעקו הנערות לבקש מושיעים יבואו להושיען ואז משה על הרועים חרה אפו ויקם ויושיען מליאנס וגם הציל מימיהן וישק את צאנם בל ישקו מהם את עדריהם. ולהיות כי במה שגברו על הרועים לגרשם שהוא כדרך אנשים לא נאמר ותגרשום בתי"ו כי אם ויגרשום. ואומרו תחלה להשקות צאן אביהם ואח"כ את צאנם ואח"כ את הצאן יתכן כי להיותן בנות גדולות לצורך נשואיהן היו להן מאת אביהן צאן של עצמן לבד וצאן של אביהן לבד והן על כבוד אביהן היחלו לדלות ולמלאות בעד צאן אביהן. וזהו ותדלנה ותמלאנה וכו' להשקות צאן אביהן אך לא הספיק גם לצאנם ובבא משה להושיען אז וישק את צאנם שריבה האת גם של אביהם וגם דלה לנו שהוא בשבילנו צאן שלנו וזהו וישק את הצאן סתם שכולל גם את צאן אביהן והוא כי גם שהן דלו כדי סיפוק צורך צאן אביהן והתחילו לשתות לא גמרו השתי' בתגרת הרועים באופן שלא הספיקו הן להשקותן על שגרשום הרועים והשקתן משה מרהטים שמלאו הן וידלה גם הוא ואח"כ דלה והשקה את צאנם כאמור: