תורת משה - אלשיך, שמות יב:יב

ועברתי בארץ מצרים כו'. ארז"ל (במכילתא) ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך והכתי כל בכור אני ולא שרף ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ולא שליח אני ה' אני הוא ולא אחר ע"כ והלא יקשה במאמרם זה כי אחר שהעבר' בארץ מצרים היא להכות איך עושה ב' חלוקות. (א) מההעברה ואמר עליה אני ולא מלאך. (ב) על ההכאה שעל אומרו והכתי אמר אני ולא שרף ועוד כי שרף ומלאך ושליח א' הם ולמה חלקם ושנה שמותם וגם אומ' אני ג' פעמים ולא אמר אני ולא מלאך ולא שרף ולא שליח ועוד או' אני ה' אני הוא ולא אחר מי לא ידע בכל אלה שהוא הוא ולא אחר:

אמנם הנה כתבנו למעלה שכיוון הוא יתברך להבריח כל כחות הטומאה מעל בניו ושעל כן לא ישלטו בם על טומאת אשמותם מהע"ג שעבדו וזהו אשר יפלה ה' כו' והורא' לזה היה מה שלא חרץ לאיש כלב את לשונו כמדובר:

ונבא אל הענין והוא כי הנה הוקשה להם בכתוב שהיה ראוי יאמר ועברתי בארץ מצרים והכתי כל בכור בלילה הזה מאדם כו' ולמה הפסיק באומ' בלילה הזה בין ההעברה וההכאה ואמר בכל אחד בארץ מצרים אך הוא שכל אחד ענין בפני עצמו וגם למה סמך לזה ענין שפטים שעשה באלהי מצרים ועוד למה חזר ואמר אני ה' על כן אמרו כי ג' עניינים הם. (א) מה שהפלה ה' בין מצרים כו' שמחבר ומתלוה הוא יתב' אל בניו לבל יאחזום כחות חצונים בעידן ריתחא וילקו גם הם וזהו ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה עוד חלוקה. (ב) היא הכאת האנשים. (ג) הכאת אלהי מצרים והנה ידוע כי כל מלאך סתם האמור בתורה הוא שר הפנים מטטרו"ן ששמו כשם רבו כמאמר ז"ל (סנהדרין דף ל"ח) על פסוק הנה אנכי שולח מלאך לפניך כו' ובאמור הנה מלאכי ילך כו':

והנה היה הדעת נוטה לפי כבודו יתברך כי על ענין הראשון היה די ישלח מלאכו הגדול הנזכר שהוא מלאכו סתם והוא יספיק לשלא יתדבקו כחות חצונים בישראל ולא שיכנס הוא יתברך בעצמו במקום מלא גילולים ועל הדבר השני ישלח שרף שהוא מסוג מלאכי הדין. והג' והוא לאלהי מצרים שהוא עביות טומאה יותר מהכל לא ישלח כח קדושה רק יפגיע בו כיוצא בו כח טומאה גדולה מהם כמ"ש בספר הזוהר (פ' תזריע דף ז') על נגע הבית שכח טומאם נכנס ודוחה את הראשון וזה האחרון יקרא שליח שהוא א' ממשלחת מלאכי רעים ע"ד מלאך המות שקוראים אותו רז"ל שליח דברייתא ע"כ בא הכתוב לדעת רז"ל להודיע כי מרוב חבתו יתב' לא עשה כן רק ועברתי כו' אני ולא מלאך והכתי כו' אני ולא שרף ובכל כו' אני ולא שליח כ"א הכל בידו יתברך ואומרו אני ה' אני הוא ולא אחר הכוונה כי חש הוא יתברך בל יקרנו כמאמר הזקנים (ע"ז דף נ"ד) שאמר להם אותו האדון אם הקב"ה שונא הע"ג למה אינו מבטלה והשיב לו אלו לא היו עובדים אלא למה שאין העולם צריכים לו כן הוא אבל עובדים לשמש ולירח וכי יאבד עולמו מפני השוטים אמר לו יבטל השאר ויניח אלו אמר שלא יאמר כי אלו שהניח יש בהם ממש ובזה יאמר אני ה' אני הוא כו' והוא כי אחרי אומ' ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אמר אל יעלה על רוחכם בעשותי שפטים באלהי מצרים והניח השאר אולי יש ממש בשאר לא כן הוא כי אני הוא ולא אחר כי אין זולתי ועל דרך הפשט יאמר ראו עתה מה שאעשה בשבילכם כי הלא ועברתי בארץ מצרים הידוע שהיא מלאה גילולים והכתי כל בכור כו' אפי' את הבהמות שאינו לפי כבודי ובכל אלהי מצרים שהם כחות הטומאה אעשה שפטים על ידי ולא שתחזיקו לי טובה על הכנסי בשבילכם במקום טמא שהוא על שידבק בי חלילה מטומאותם כי לא כן הוא חלילה כ"א אני ה' בהווייתי אז בטרם עברי במצרים כי לא דבק בי מאומה כלומר כי מה שיש להחזיק לי טובה אינו אלא על הכבוד שאינו כבודו ית' לבא במקום טומאה חלילה לא שידבק בקדושתי דבר כי אני ה' לא שניתי:

או יאמר אני ה' פן יאמר איש הלא אלהי מצרים לא ירעו ולא ישחיתו ולמה משחיתם את הארץ ע"כ אמר מה שאז בכל אלהי מצרים אעשה שפטים הטעם הוא למען תדעו כי אני ה' המכה ולא שליח כי הנה מבלעדי אין יכול לעשות בהם שפטים ובזה יוקח ראיה אל מכת הבכורות כי גם היא על ידי כי הכל נעשה כאחד: