תורת משה - אלשיך, שמות א:ח

ויקם מלך חדש וגו'. ראוי להעיר כי יראה שבדרך טבע היה הגלות שאלו ידע את יוסף לא היה משעבדם ולא כן הוא כי הלא מה' יצא הדבר כאשר אמר לאברהם וגם למה מזכיר את ישראל תמיד בלשון יחיד כאו' רב ועצום נתחכמה לו וגו' וגם אומר הבה נתחכמה ולא אמר הבו נתחכמה כי הן רבים עתה עם הארץ אשר ידבר בם כאו' ויאמר על עמו וגם אומר פן ירבה והלא כבר נתרבה כמאמר הכתוב באומר וירבו והוא גם הוא אמר רב ועצום ועוד כאשר יספר מאמרו אל עמו למה לא יסכר תשובת עמו אליו ועוד למה לא יראו מישראל גם מבלי יקרם מלחמה וגם אומר ועלה מן הארץ כי הלא גם אפשר יפלו ביד בני יבראל והנקל הוא עלותם מן הארץ ועוד אומרו וישימו עליו שרי מסים כי הנה תחלה היה ראוי יודיע הסבלות ועבדות ואח"כ השרי מסים ששמו עליו:

אמנם הנה מלך מצרים ראה. והנה הדברים הגורמים נצוח גוי אל גוי הנה הנם בישראל והוא כי כה אמר פרעה הנה לאחד מד' סבות ינצח גוי או ממלכה את שכנגדה. (א) להיותם בעלי אחדות. (ב) להיותם נעזרים בהשגחה מן השמים שלא כדרך טבע. (ג) להיותם בעלי חכמה ועצה. (ד) להיותם יותר חזקים וגבורי כח משכנגדם והנה ארבעתם הנה הנם באלה. (א) כי הנה עם שהיא מלה תורה אחדות. (ב) היותם בני ישראל ומה גם כי ידעו את ישראל אביהם אשר בניו הם כי מבואו מצרימה פסק הרעב ובהכנסו בית פרעה הוגבה משקוף הפתח לבל יראה כשוחה לעבודה זרה אשר נוכח הפתח הנמוך ורבות כהנה כי על כן היה מתירא פן יעשוהו ע"ג אם יקבר שם. ועל הג' אמר רב כלו' רב האיכות שהוא על חכמתם כדרשת רז"ל (איכה א׳:א׳) על רבתי בגוים על החכמה. ועל הד' אמר ועצום:

או שיעור הענין כי תחת שלש ינצח גוי את זולתו. או על אחדות או על השגחה או בטבע שהם רמי הקומה ועצומי הכח על האחד והשני אמר עם בני ישראל ועל השלישי אמר רב ועצום רבי הכמות באברים וקומה. גבוהים ועצומים בכח וכן בכל אחד מהפרטים הורה אחדותם. כי את כלם הזכיר בל' יחיד שהוא עיקר גדול למלחמה וכוונת פרעה לאמר אליכם דעו וראו איכה נעשה פן יהרגונו. או ישתררו עלינו ונעבוד את העבריים כי הנה עם וכו'. אז השיבו עמו אל מלכם ואמרו הבה נתחכמה לו כלומר הבה לנו אתה המלך כח מאתך ונתחכמה לו פן ירבה ממנו ואל תחוש אל שאר הבחינות:

והענין כי אמרו הנה עודם ישראל בארץ מצרים אל תחוש כי הנה מזל מצרים גוזר שעבד לא ירים ראש להשתרר אך מה שנצטרך להתחכם הוא פן ירבה עד גדר שכאשר תקראנה מלחמה עלינו מבחוץ כרובם כן יחטאו לנו ונלחם ישראל בנו ואז מדאגה מדבר פן תהיה עלינו מלחמה מבית ומחוץ נניחם לעלות מן הארץ ואז בצאתם יצאו מתחת יד מזל כח מצרים הגורם בל ירימו ראש ותגבר ידם עלינו וזהו ועלה מן הארץ. אך עודם פה לא נירא מהם אפילו בעת מלחמה. אך אם לא ירבו לא יערבו אל לבם להלחם בנו:

ואם באנו לדקדק אומרו גם הוא יתכן יאמר כי בהיות שונאים בחוץ יצטרף מזלם עם מזל החצונים:

וזה שאמר ונוסף גם הוא ולא אמר ונוסף הוא לרבות את מזלם שעל ידי כן יערב אל לבו להלחם בנו ועלה מן הארץ מתחת שליטת מזלנו:

עוד אפשר לומר על דרך זה ונוסף גם הוא עמנו להלחם על שונאינו בכלי מלחמה ובהיותינו לוחמים עם שונאנו יתהפך אלינו ונלחם בנו ולבל תהיה לנו מלחמה פנים ואחור נניחם יעלו מן הארץ לשירפו ממנו כי אותה הם מבקשים לצאת מתחת שליטת מזלנו כמדובר:

אז שמע המלך אליהם ובין המלך ובין העם היתה הסכמתם לשום עליהם מעכבים אותם מפריה ורביה. וזהו וישימו עליו שרי מסים וישימו עליו שהוא כל הנזכרים המלך ועמו שמו עליו שרי מסים. נוגשים כמו שכתבו רבינו ז"ל (שמות רבה פרשה א') כי גם בלילה לא היו מניחים אותם בבתיהם למעטם מפריה ורביה וזהו למען ענותו שהוא עינוי דרך ארץ והוא כי יותר ענוי מרגיש העובד רדוי הנוגשים ממציאות העבודה וזהו וישימו וגו' למען ענותו בסבלותם של שרי מסים כי מציאות העבודה לא היו מרגישים כי הלא כבר עבדו קודם שום עליהם הנוגשים. ויבן ערי מסכנות וגו' והנה הלא כמו זר נחשב מה עלה על דעת המלך ההוא שהסכים עם עמו שלא היה פחד מישראל רק בעלותם מן הארץ שתחת המזל המונע שררה מהעבדים אך עודם בארץ ההיא לא יוכלו להשתרר והלא דעה חסר המלך ההוא כי הלא יוסף לא רב ולא עצום היה. כי אם עבד איש מקנת כסף ועודנו בעבודתו תוך מצרים מתוך האסורים יצא למלוך מלכות שלמה הוא השליט על הארץ ולא עצרו מזל מצרים מלהרים ראש על כן הקדים ואמר ויקם מלך חדש וכו' אשר לא ידע את יוסף וענינו וכל אשר קראו שאלו ידע והשכיל בדבר בדברו את עמו לא היה בעצתם ואחר ההקדמה סיפר כל מאמרו עם עמו שהכל נהיה בדברו ששאל לעצתם ונועצו יחדיו כי היה זה לו לשמוע אליהם במה שלא ידע את יוסף: