תורת משה - אלשיך, שמות א:טו

ויאמר מלך מצרים וגו'. הנה אומר ויאמר בפסוק שאח"ז הוא מיותר. כי הלא בפסוק זה לא הוזכר שאמר להן דבר לבד בו מזכיר שמותן. והנה אפשר כי זה כוונו רז"ל (שם) באומרם שתבען למשכב. וכבוד אלהים הסתר דבר כזה. רק המאמר והניח הדברים על פה ואמר אחר כך ויאמר פעם שנית. על ציוויו בילדכן וגו'. ויתכן גם כן לפי זה אומרו ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים כי הוא כפול. אך יאמר ולא עשו כאשר דבר אליהן שהוא ענין המשכב הנוגע אליהן ועל צווי הילדים אמר ותחיין את הילדים. ולדעתם ז"ל כונת פרעה לתובעם למשכב. ומה גם אם יוכבד ומרים היו. כי היתה יוכבד בת ק"ל שנה. אפשר היתה להראות חיבתן לפניו באופן שגם כי לא ישמעו לו לדבר הרע ההוא יעשו רצונו בדבר הילודים:

ועל דרך הפשט. יאמר במאמרם ז"ל (שם) כי היו יוכבד ומרים. והא' נקראת שפרה שהיתה משפרת את הולד והב' פועה שהיתה נופעות עליו ביין לחזקו והנה אין ספק כי אומנותן אלה בשמותם היה מפורסם לכל כי ע"כ לא נזכרו בשמן הידועים:

ובזה נבא אל הענין. והוא כי הנה טרם יצוה על המילדות להמית את הילדים על האבנים שהוא באופן בלתי נרגש. כמ"ש רז"ל שהוא טרם יתחיל צאת הולד חוצה. ומסר להם סימן להכיר בין זכר לנקבה כי הבאה בפנים לצד מעלה הוא נקבה כי תסתכל אל הצלע. שממנה נבראת. ובהיות פניו כלפי מטה הוא זכר מביט אל עפר האדמה. שממנו לוקח:

והנה אין ספק כי חש פן יאמרו לו. הוא מראשון או של שנמית לא יקראונו עוד ונמצא עצתך בטילה על כן מה עשה טרם יגיד דבר. הניח להן הקדמה והנחה. לומר הנה אתן מוחזקות במחזקות ומתקנות את הילדים כי על כן נקראתן האחת שפרה על שהיא משפרת את הולד. והשנית פועה שנופעת בו לחזקו. ועל כן גם שמתחת ידכם ימותו ילדים לא יחשדו אתכם למשנו' דרככם:

וזה מאמר הכתב ויאמר מלך מצרים וגו' ומה אמר להן הוא אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה כלומר הנה הוחזקתם בשמות אלו על החזיקכם הילדים ואם כן אחר הצעה זו האזינה אמרתי. וצוויי והוא בילדכן וגו' כי לא יחשדו אתכם שנתהפכתם נמצא כי הויאמ' הא' היה לאמר ההצעה אשר שם האחת וגו'. והויאמר הב' היה לאמר להן הצווי. והנה ארז"ל (שם) באומר ותחיין את הילדים. שהיו מספקות צרכם של ילדים למען החיותם והחזיקום ומתפללות לה' שיצאו כלם בריאים וחזקי'. לבל יחשדו אותם שהיו באות להמיתם ולא יכלו והיזקים:

ובזה נבא אל ביאור יתר הכתוב כי שתי מצות וזכיות היו בידן מאת ה'. (א) שלא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים להמית הילדים. (ב) מה שהיו מחיים ומטיבין להם וזהו ולא עשו וגו' ותחיין וגו'. והנה לא נעלם הדבר ממלך מצרים. ויאמר אליהן הנה ממה שבשב ואל תעשה נמנעתם מעשות מצותי החרשתי. אך תלונותי היא מדוע בקום עשה עשיתן הדבר הזה ותחיין את הילדים בספוק צרכם ותקון חיותם. והנה הן עקרו את הכל ואמרו כי לא כנשים וגו' כי אצ"ל שאין משלחות אחר המילדות כי אם בטרם תבא אליהן המילדות וגו' מאליה' לעשות מצותך וילדו: