תורת משה - אלשיך, דברים ו:טו

כי אל קנא כו'. אל תאמרו כלום אדם מקנא אלא גבור מגבור כמותו כו' ואם אלהי העמים אלילים הבל המה מה לו יתברך אשר אין קץ לגדולתו לקנא בהם וזה אומר דע לך כי אל קנא ה' אלהיך ושמא תאמר ומה איכפת ליה אם אשפיל עצמי להבליהם ומה יקנא הוא ית' ולמה לא יעשה כמלך שלא יקפיד אם אחד מעבדיו יכרע וישתחוה לזולתו הגרוע ממנו לזה אומר בקרבך לומר הלא בהשפילך עצמך אתה נוגע אל קונך חלילה והוא כי נפשך אשר בקרבך הוא חלק אלוה ממעל כענין חלקי ה' אמרה נפשי. וא"כ בהשפילך לפני אלהי העמים אתה משפיל חלילה את נפשך גם היא תחתם והיא חלקו ית' והוא דבר רע מה שאין הפה יכולה לדבר חלילה כי את חלק ה' אלהיך תשים תחת אלהי הנכר וזהו אל קנא כו' למה שה' אלהיך בקרבך כי בקרבך קדוש חלק אלהיך יתב' ואת מה שבקרבך אתה משפיל חלילה באופן שלא בכבודך אתה מזלזל כי אם בכבודו יתברך. ועל כן יחרה כו' והוא כי האך הוא אחד מן המשחיתים אשר כשניתן לו רשות אינו מבחין כו'. וע"י כן והשמידך לגמרי את הכל כאיש אחד:

או יאמר בשום לב אל אשר ייחד פה ה' באומר אל קנא. והוא פן תאמר הלא במדבר הזה נעשה עגל בחורב ולא השמידנו ה'. לז"א הנה הוא יתב' אל קנא. כי קנאתו לא היתה במדת רוגז כי אם אדרבה במדת חסד. אך הי' זה על כי ה' אלהיך בקרבך על ידי הצדיקים. וכן רבים שלא חטאו בו. אך לאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא. ופן יבא עת שיחרה ה' והשמידך מעל פני האדמה:

או יאמר פן תאמרו לא לאלוה ולפטרון אבחר באלהיהם. רק לאמצעי. שאקח א' מהמזלות וכיוצא לאמצעי. כי רם ה' ועבים סתר לו חלילה. ואבקשה מי שיהי' בינו יתברך ובינינו. לז"א כי אל קנא ה' אלהיך למה שהוא בקרבך שעל הארץ כבודו. ואם כן אחר שבקרבך קדוש למה תבקש לך אמצעי. באומרך שהשמים שמים לה' אך לא על הארץ כבודו. באופן שע"י פן יחרה כו'. ושמא תאמר כי ה' אלהיך בקרבך ובמה אדע כי כן הוא. הלא אבקש לי מופת ונסיון יעשה לנו דבר בארץ ואדעה בו כי בקרבי הוא יתברך יושב. לז"א לא תנסו את ה' כאשר נסיתם במסה. שהוא שאמרתם (שמות י״ז:ז׳) היש ה' בקרבנו אם אין: