אלפי מנשה עה"ת צח

י"ל שהשבטים שאכלו אבמה"ח היינו שאכלו ארכובה וא"כ לא הי' כלל איסור משום לא תאכלו על הדם כ"א איסור אבמה"ח לבד הי' לפי טעותו של יוסף שסבור שהיא בהמה גמורה ולא ידע שהוא בן פקועה או הנברא ע"י ספר יצירה וא"ש

ואמינא עוד דקושית הפר"ד הנ"ל אתירוצא דרבו של המהר"ש ופה מעיקרא ליתא וממילא ליתא נמי לקושית הפתחי תשובה אתירוצא דהשל"ה ומוכרח אני לזה להעתיק מקודם לשון הפר"ד שם וז"ל עוד אני תמה בשיטת רבו הלזו דמוקי לטעותו של יוסף בבן פקועה שלא הי' יודע שהוא ב"פ דהא פשיטא לי דהא דב"פ דשרי בלא שחיטה אבל נחירה בעי ואי לא אסור משום לא תאכלו על הדם שהרי כתב הרמב"ם בפ"א מהל' מאכלות אסורות דל מהלכות שחיטה] דין ב' וז"ל ואסור לאכול מן השחיטה כל זמן שהיא מפרכסת והאוכל ממנה קודם שתצא נפשה עובר בל"ת והוא בכלל לא תאכלו על הדם ע"כ ופשיטא דלא גרע ב"פ ממפרכסת ואף דחשיב כשחוט בשחיטת אמו מ"מ קודם שתצא נפשו אסור משום לא תאכלו עה"ד דומיא דמפרכסת וא"כ מה הוא שראה יוסף באחיו אם ראה שהי' חותכין ממנה קודם שתמות א"כ נמצא שגם השבטים טעו דנהי דלית בי' משום אבמה"ח הא איכא משום לתטה"ד ואם חתכו לאחר נחירה הלא אין כאן להא דאבמה"ח והי' לו להביא דבה רעה שאוכלים נבלות כיון שלא ידע יוסף שהי' ב"פ עכ"ד הפר"ד ולא ידעתי מה קושיא לי' דהלא החותך בשר מן בהמה מפרכסת הרי לאחר מיתת הבהמה מותר לאכול הבשר שחתך כשהיתה מפרכסת וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' כ"ז סק"א וכן הוא ג"כ בגמרא חולין דף ל"ג ע"א ומותר אפי' לכתחלה לחתוך בשר מבהמה שחוטה מפרכסת ולהמתין מלאכול עד שתמות הבהמה וכן איתא בגמרא שם וברמב"ם פ"א מהלכות שחיטה עיי"ש אבל באבמה"ח אינו כן דאם חתך אבמה"ח הרי הוא אסור באכילה משום אבמה"ח לעולם אף לאחר מיתת הבהמה וא"כ י"ל דכך ראה יוסף באחיו שראה שהיו חותכין ממנו אבמה"ח ואח"כ נחרו אותו ואחר מיתת העגל אכלו את האבר שחתכו ממנו בחייו וא"כ איסור דלא תאכלו על הדם לא הי' ורק איסור אהבמה"ח לבד הי' לפי טעותו של יוסף שסבר שהוא בהמה גמורה ולא ידע שהיא ב"פ. ועוד י"ל שלא חתכו ממנו כלל אבר קודם נחירה אלא שהי' בו אברים מדולדלים וכגון שנשברו רגליו באופן שא"י לחזור ולחיות עוד ונחרו אותו ואכלו כל ובשרו וגם האברים המדולדלים אכלו וא"כ איסור דלא תאכלו על הדם לא יהי' ודק איסור אבמה"ח לבד הי' לפי טעותו של יוסף שסבור שהיא בהמה גמורה ולא ידע שהיא ב"פ דאברים המדולדלים שא"י לחזור ולחיות אסורים משום אבמה"ח אפי' אם לא פירשו ממנו עד לאחר שחיטה וכדקיי"ל ביו"ד סי' ס"ב סעיף ג' עיי"ש ובש"ך שם סק"ח. ומ"ש הפר"ד ואם חתכו לאחר נחירה וכו' והי' לו להביא דבה רעה שאוכלים נבלות כיון שלא ידע שהיא ב"פ וכוונתו. בזה כיון דבהמה גמורה לישראל צריכה שחיטה ובנחירה הוי נבלה. ג"כ לק"מ די"ל דבאמת לא נחרו אותו רק שחטו אותו וא"ש הכל וכן יש לפרש ג"כ כוונת השל"ה בתירוצו הנ"ל שמתרץ דמיירי בעגל הנברא ע"י ספר יצירה וא"ש הכל ולק"מ. ושוב מצאתי בספר שושנת העמקים כלל ט"ז שכתב על קושית הפריד הנ"ל וז"ל הנה מ"ש ממ"נ לא הבינותי חדא דזה להרמב"ם ז"ל פ"א הל"ב מהל' שחיטה דהוי ד"ת משא"כ לרש"י בפרק העור והרוטב קכ"א ב' ד"ה וממתין דהוי מדרבנן אין קושיא וגם להרמב"ם י"ל דראה שחתכו קודם נחירת הולד והניחו עד שתמות וכו' עיי"ש והנה מ"ש דלרש"י דהוי מדרבנן אין קושיא לכאורה אינו מובן דהלא אכתי עשו השבטים שלא כדין כיון שאסור עכ"פ מדרבנן וצ"ל דדעתו הוא שהשבטים לא הי' משמרים דבר שהוא רק מדרבנן ומ"ש וגם להרמב"ם י"ל דראה שחתכו וכו' זה הוא כדברינו הנ"ל ובדרך אגב אזכיר כאן מה שראיתי בשו"ח מקום שמואל בסי' י"ד שכתב שם דגם דעת הרמב"ם הוא כדעת רש"י דמה דאסור לאכול מן בהמה שחוטה עד שתצא נפשה הוא רק מדרבנן והקרא דלא תאכלו עה"ד הוא אסמכתא וכתב שם דכ"כ הרמב"ם להדיא בפ"א מהלכות שחיטה עיי"ש במקום שמואל והוא פלא דהלא בדברי הרמב"ם ז"ל שם מבואר להדיא להיפך דהוא מדאורייתא עיי"ש שכתב דעובר בל"ת, דהרי הוא בכלל לא תאכלו עה"ד ואינו לוקה ומשמע להדיא דס"ל להרמב"ם דהוא מה"ת וכ"כ בהדיא הלח"מ שם דהרמב"ם סובר דהוא מה"ת ולא לדעת רש"י וכ"כ כל הפוסקים בדעת הרמב"ם ז"ל

ובעיקר דברי הפר"ד הנ"ל שכתב דגם בן פקועה אסור לאכול ממנו קודם שתצא נפשו משום לא תאכלו על הדם דלא גרע ממפרכסת. הנה כן כתבו ג"כ התב"ש בסי' י"ג והצל"ח בפסחים דף כ"ה. והנה עפר אני תחת כפות רגליהם מ"מ לבבי לא כן ידמה והוא דהנה באמת קשה דאמאי