אלפי מנשה עה"ת נ

דגם פלגשים דבקרא הי' בקידושין ורק כתובה לא הי' להם אבל ר' יהודה דהוא סובר דכתובה דרבנן וכש"כ תנאי כתובה דהוא מדרבנן לכ"ע הוא סובר דפלגשים דקרא הי' בלא קידושין [עיין לקמן בחידושינו בפרשת בהעלותך מ"ש עוד בענין זה ע"ד התוס' יומא דף ס"ו ד"ה פלוני] וא"כ לפי"ז א"ש מ"ש המקנה הנ"ל בפלגש דאברהם דלפמ"ש הרמב"ם דאין איסור במצרי אלא ע"י קידושין לק"מ לר"י די"ל דר' יהודה ס"ל כמ"ד פלגשים בלא קידושין דהא לפי דברינו הרי הדבר מוכרח דר' יהודה ס"ל דפלגשים דקרא הי' בלא קידושין וכנ"ל

אולם אף אם כנים אנחנו בזה מ"מ לא מצאתי מרגוע לנפשי בתירוץ המקנה הנ"ל כי בלא"ה לא עלה ארוכה בתירוצו הנ"ל והוא עפמ"ש בדורש לציון בדרוש י"ג דר' יהודה דס"ל בסנהדרין דף נ"ג דאין קידושין תופסין בחייבי לאווין לדידי' אין מקום כלל לדעת הרמב"ם דאין איסור מצרי אלא ע"י קידושין שהרי לא משכחת לה קידושין כלל וא"כ ודאי על הבעילה קפיד קרא עיי"ש ולפי"ז הרי לר' יהודה אף אם נימא שאברהם לקח את הגר המצרית בלא קידושין כיון דפלגשים דקרא הי' בלא קידושין ג"כ קשה הקושיא הנ"ל האיך הי' מותר לו לאברהם לישא אותה. [ובדרך אגב ארשום דלפי"ד הדורש לציון הנ"ל דלר' יהודה דס"ל דאין קידושין תופסין בח"ל אין מקום לדעת הרמב"ם דאין איסור מצרי אלא ע"י קידושין ומתרץ שם בזה מה דקשה לפי דעת הרמב"ם הנ"ל מה מקשה ר' יוחנן ביבמות דף ע"ח לר' יהודה מצרי שני במה יטהר דמאי קושיא הלא יטהר שישא פלגש בלא קידושין עיי"ש לפי"ז ליתא נמי למ"ש המקנה בק"א סי' כ"ו סעיף א' דלהרמב"ם לפי שיטתו דאין איסור מצרי אלא ע"י קידושין בע"כ דפלגש אסור להדיוט והוכיח זאת מכח קושיא זו דמה מקשה ר' יוחנן לר' יהודה מצרי שני במה יטהר הלא יוכל ליטהר ע"י פלגש בלא קדושין אע"כ דפלגש אסיר להדיוט עיי"ש במקנה ולפ"ד הדורש לציון הנ"ל אין זה מוכרע והבן] ויש אתי עוד אריכות דברים בזה אך אין רצוני להאריך כי בעיקר הקושיא הנ"ל של בעלי התוס' והריב"א דהאיך נשא אברהם להגר כתבו בעלי התוס' שם תירוץ אחר לקושיא זו וגם הריב"א שם כתב עוד תירוץ אחר לקושיא זו עיי"ש ונתיישב שפיר אליבא דכ"ע

ומענין לענין באותו ענין אעתיק כאן סנסן אחד מחידושי בענין זה. איתא בסנהדרין דף כ"א מאי נשים ומאי פילגשים אמר רב יהודה אמר רב נשים בכתובה ובקידושין פלגשים בלא כתובה ובלא קידושין ועיין בראב"ד פ"א מהלכות אישות שכתב שיש ספרים שכתוב בהם פלגשים בלא קידושין עייש ומדבריו למדנו שרוב ספרים כתוב בהם פלגשים בקידושין ובלא כתובה [ראיתי ברדב"ז ח"ד סי' רכ"ה שמביא הגרסא כמו שהוא בגמרא שלפנינו פלגשים בלא כתובה ובלא קידושין וכתב שם על זה וז"ל אבל בהראב"ד ז"ל כתב ויש ספרים שכתוב בהם פלגשים בקידושין ובלא כתובה. אף מדבריו למדנו שרוב ספרים הוא כגרסא שלנו עכ"ל הרדב"ז אולם בהראב"ד שלפני איתא להיפך וי"ס שכתוב בהם פלגשים בלא קידושין והוא כגרסא בגמרא שלפנינו וא"כ מדבריו למדנו שרוב ספרים כתוב בהם פלגשים בקידושין בלא כתובה ולא כמו שהוא בגמרא שלפנינו] ועיין בטו"ז באע"ז סי' כ"ו שהקשה על הגרסא פלגשים בקידושין בלא כתובה הא קיי"ל כל הפוחת לבתולה פחות ממאתים ולאלמנה ממנה ה"ז בעילתו בעילת זנות וא"כ הוי פלגש עליו באיסור כיון שהוא עמה בקידושין והאיך נהג בה אברהם אבינו עכ"ל עיי"ש

ומתחלה עלה בדעתי לומר דהנה במתני' בכתובות ר"פ אעפ"י תנינן ר"מ אומר כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה ה"ז בעילת זנות וקאמרינן בגמרא בדף נ"ו ע"ב כל הפוחת אפי' בתנאה אלמא קסבר תנאו בטל ואית לה וכיון דאמר לה לית לך אלא מנה לא סמכה דעתם והו"ל בעילתו בעילת זנות ועיין בתוס' שם דף נ"א ע"א ד"ה מני ר"מ שהביאו שם פלוגתת הריב"ן והר"י בזה דהריב"ן פירש דבכל מקום דאית לה ואין האשה בטוחה בו דלא סמכה דעתה תקנו חכמים שיהא בעילתו ב"ז אבל אם הי' תנאו קיים כיון דלית לה אין בעילתו ב"ז והר"י כתב דר"מ לא מבעיא קאמר לא מבעיא היכא דלית לה [והיינו אם הי' תנאו קיים] דהוי בעילתו ב"ז משום דקלה בעיניו להוציאה אלא אפי' אית לה [והיינו כיון דתנאו בטל] כיון דלא סמכה דעתה הוי בעילתו ב"ז עיי"ש בתוס'. ולפי"ז י"ל דהנך ב' גרסות בפלגשים או בלא קידושין ובלא כתובה או בקידושין בלא כתובה תליא בפלוגתת הריב"ן והר"י הנ"ל דהנך דגורסין פלגשים בלא קידושין ובלא כתובה הם סוברים כהר"י דר"מ לא מבעיא קאמר דלא מבעיא כשתנאו הי' קיים ולית לה דהוי בעילתו ב"ז אלא אפי' כשתנאו בטל ואית לה כיון דלא סמכה הוי בעילתו ב"ז וא"כ לא יכולו המה לגרוס פלגשים בקידושין בלא כתובה דהא אם הוא עמה בקידושין