אלפי מנשה עה"ת מג

מכ' זעירא במלת ולבכותה כי שורש המלה הוא בכה וכאשר נכתב בכ' זעירא הרי הוא כאלו נחסר האות כ' וכנודע דבכ"מ שנכתב אות זעירא הוי כאלו לא נכתב כלל וכ"כ במג"ש ובספר א"נ בפ' ויקרא על א' זעירא דויקרא עיי"ש וא"כ הרי נשאר ממלת בכ"ה רק אותיות ב' ה' והם עולים מספר ז' ונרמז בזה שעיקר הבכי' הי' רק על ז' שנים האחרונים שאז קנתה שלימות יותר מן השנים הקודמים

א"י דמש"ה כתיב כ' זעירא ודיוקא הכ' כי אות כ' רומז על חיים וכטעם שכתב בספר יצירה המליך אות כ' בחיים וכו' ולכך כאן שהי' בחי' מיתה כתיב כ' זעירא שהוא כאלו נחסר הכ'

ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חת. ראיתי בכתבי קודש מכ"ק מרן אבי הה"ק זצ"ל שמביא בשם רבינו שכתב בספרו בית ישראל ע"פ זה אשר ויקם אברהם רומז לחסד השי"ת וישתחו רומז על התפשטות החסד למטה לעם הארץ רומז לבני ישראל כמ"ש רש"י בויקרא עם שבשבילם נברא הארץ לבני חת רומז לבני ישראל השומרים שבת כי אלפים אמה לכל צד הם ח' אלפים וזהו ח"ת ח' ת"חום זת"ד רבינו וכתב מרן אבי ז"ל על זה וז"ל והנני מוסיף מעט על דברי רבינו הנ"ל שאמר לעם הארץ פירושו עם שבשבילם נברא הארץ לבני חת רומז על שומרי שבת ע"כ רמזנו אשר ד' תיבות הללו לעם הארץ לבני חת מספרם מספר המכוון תתקל"ו י"ג פעם הוי' ב"ה וב"ש במילוי יודי"ן הם י"ג מכילין דרחמים ומרמז בזה אשר בזכות מקיימי התורה ושומרי שבת נמשך החסד ממקור הרחמים עכיד. והנה מ"ש רבינו אשר לבני חת רומז על שומרי שבת כי ח"ת הוא ח' אלפים והוא תחום שבת יש לומר עוד שלבני חת רומז על שומרי שבת כי לבנ"י ח"ת עולה ב"פ נ"ר והוא נרות של שבת שמדליקין ב' נרות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור וכמ"ש בטור או"ח סי' רע"ג וגם קייי"ל להלכה דבהדלקת הנר הוי קבלת שבת. וגם יש אתי לומר אשר לעם הארץ לבני חת רומז על בני ישראל שמדליקין נר חנוכה כי האותיות נ' ח' שבתיבות לבניו ת"ח ר"ת ניר ח"נוכה ושאר אותיות שבתיבות לבנ"י תיח והם אותיות ל'ב'י'ת' עולים מספר חנוך מט"ט עם מ"ד וחנוכה הוא בבחי' חנו"ך מט"ט וכנודע מהספרים הקדושים ומ"ד הנוסף הוא כנגד ל"ו נרות וח' שמשים שהם מ"ד וגם רומז למ"ש המקובלים שבנרות חנוכה צריך למדוד מ"ד דרה"ם להינצל מהריגת דה, והנה מ"ש כ"ק מרן אבי זצ"ל אשר לע"ם האר"ץ לבנ"י ח"ת עולים מספר תתקל"ו י"ג פעם הוי' ב"ה וב"ש במילוי יודי"ן והם י"ג מכילין דרחמים וכנ"ל זה יתכן נמי גבי נר חנוכה כי בהדלקת נר חנוכה מכוונין לי"ג מכילין דרחמים וכנודע. והנה לפי דברינו אשר לבני חת רומז על הדלקת נר שבת ונר חנוכה י"ל עוד בזה דהנה איתא בגמ' שבת דף כ"ג אמר רב הונא הרגיל בנר הו"ל בנים תלמידי חכמים וכתב רש"י ז"ל בד"ה בנים ת"ח דכתיב כי נר מצוה, ותורה אור ע"י נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה עיי"ש וזהו לבני חת תיבת לבנ"י רומז על בנים ותיבת חית ר"ת ת"למידי ח"כמים ורומז שע"י נר שבת ונר חנוכה הו"ל בנים תלמידי חכמים

ואגב ארשום מה שבקולמסי אהא דאמר ר"ה הרגיל בנר הו"ל בנים תלמידי חכמים. הנה המהרש"א בח"א בשבת שם כתב דבכל אינך כתב לשון הזהיר הזהיר במזוזה בטלית בקידוש היום משום דבכל הנך האיש מוזהר עליהן ביותר משא"כ בנר דעיקר המצוה באשה לא קאמר גבי איש רק הרגיל דהיינו מרגיל את אשתו להיות רגילה בכך עיי"ש ולדעתי י"ל עוד דהנה מה שהדלקת נר בשבת חובה זה הוא רק נר אחד אלא שנכון הוא להדליק ב' נרות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור וכמ"ש הטור באו"ח סי' רס"ג והכלבו והביאו הב"י שם וי"ל דמה דקאמר הרגיל בנר הו"ל בנים ת"ח כוונתו הוא ע"י הדלקת ב' נרות דוקא א"כ לא יכול לומר לשון הזהיר כמו במזוזה ובטלית כיון דהדלקת ב' נרות אינו חובה וחובה הוא רק נר אחד לכן קאמר הרגיל בנר שרמז בזה על הדלקת ב' נרות כי הרגי"ל בנ"ר עולם ב"פ נ"ר. אולם מדברי רש"י ז"ל הנ"ל מבואר דמה דקאמר בנר לא קאי על נר שבת בלבד אלא דקאי גם על נר חנוכה, וגבי נר חנוכה ליש לא טעמא דהמהרש"א ולא הטעם שלו הנ"ל מ"ש לשון הרגיל ובספרי מטה מנשה כתבתי דגם לענין נ"ח ניחא מה דקאמר לשון הרגיל בנר כי ידוע שהעמדת המנורה למעלה מג' טפחים הוא כנגד נה"י וזהו מה דקאמרו הרגיל בנר דייקא הרגיל כי רגי"ל גי' נצ"ח הו"ד יסו"ד והוא סוד ניח וכעת נ"ל עוד כי רגי"ל בנ"ר גימ' שמנ"ה ימי"ם והוא שמנת ומי חנוכה אולם הרי אכתי לכל אחד מהתירוצים הנ"ל לא ניחא לשון הרגיל רק בנר שבת בלבד או בנר חנוכה בלבד

אולם הטור באו"ח בהלכות שבת סי' רס"ג כתב וז"ל ויהא זהיר לעשות נר יפה דאמר ר"ה הרגיל בנר שבת להשתדל בו לעשותו יפה הו"ל בנים