אלפי מנשה עה"ת כ

שם בזה על התלמוד] לששה סדרים ויש בו ס' מסכתות לפי חלוק הענינים סימנם ששים המה מלכות. ותקכ"ב פרקים עכ"ל ועיין גם בזהר בראשית בהשמטות דף רנ"ג דאיתא שם ע"פ כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה ששים ושש שהם כנגד ששים מסכתות וששה סדרים עיי"ש וזהו ותבוא אליו היונה לעת ערב רומז על כנסת ישראל בגלותא וכנ"ל בדיבור הקדום. והנה עלה זית טרף בפיה רומז על התורה ועל משניות דוקא כי ויהנה ע"לה ז"ית ר"ת עוז ועוז היא התורה שהיא מעוזן של ישראל וכדאיתא בגמ' זבחים דף קט"ז ע"א וברש"י שם ד"ה עוז עיי"ש. ותיבת והנ"ה עולה מספר ס"ו והוא הששים מסכתות וששה סדרים. ותיבות על"ה זי"ת עולה מספר תקכ"ב והוא מנין הפרקים שבהן וזהו בפיה דייקא כי משניות הוא תשבע"פ וזהו שמשלב המסורה ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה עם טרף וירפאנו שזה רומז שע"י לימוד משניות יתרפא שברינו ונצא מן הגלות וכנ"ל

ודע דמ"ש הרא"ה הנ"ל שיש תקכ"ב פרקים במשניות דבר זה צ"ע אצלי שהרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים כתב שיש תקכ"ג פרקים בכל המסכתות ובהגהות הגרי"ב שבש"ס דפוס ווילנא בסוף מס' בכורים מביא בשם הסמ"ג שכתב שיש תקכ"ד פרקים ונתן סימן כמנין ע"ל קדשיך וכתב שם הגרי"ב דמה שהרמב"ם כתב רק תקכ"ג פרקים. והסמ"ג כתב תקכ"ד זה הוא משום שדעת הרמב"ם הוא שפרק ד' ממס' בכורים אינו מן המשניות רק ברייתא הוא ודעת הסמ"ג היא שגם פרק ד' ממס' בכורים הוא מהמשניות עיי"ש וא"כ מ"ש הרא"ה הנ"ל שהפרקים שבמשניות הן רק תקכ"ב צ"ט

א"י בכוונת המסורה הנ"ל דהנה הגאולה תליא במחיית עמלק וכדאיתא בזהר בראשית דף כ"ה ע"ב וז"ל אבל פורקנא לאו איהי תליא אלא בעמלק עד דיתמחו עיי"ש וזהו שמשלב המסורה ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה עם טרף וירפאנו כי והנ"ה על"ה ז"ית טר"ף בפי"ה עולה מח"ה אמחיה אית זכ"ר פמל"ק [עיין בכנפי יונה ח"ב סי' נ"א שחושב שם מחה אמחה את זכר עמלק למספר תתקע"ד עיי"ש] ומרמז המסורה כשימחה זכר עמלק אז יתרפא שברונו ונצא מן הגלות

א"י בכוונת המסורה הנ"ל כי והנ"ה על"ה זי"ת טריף בפו"ה. עולה סו"ר מר"ע ועש"ה טו"ב וזהו שייכת המסורה והנה עלה זית טרף בפיה טרף וירפאנו שזה רומז להסר מרע ולעשות טוב ויתרפא שברינו

ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. הנה איתא בתיקונים סוף תיקון כ"א קרבנא קדמאה הוא צלותא דשחרית והוא לקבל ארו' וקרבנא תנינא הוא צלותא דמנחה והוא לקבל שור וקרבנא תליתאה דערבית קרבנא דעופין אתמר בהון שתי תורים או שני בני יונה וגו' דאי זכו נשרא דיעקב נחית לקבלה לון קרבנא רביעאה אדם האי איהו דמקבל קרבנא לקבל דאדם דאיהו מחשבה דקריב ומיחד כולא עיי"ש עיין תיקון שתין ותשע ד"ה אדהכי הא ר' שמעון כו' שכתב מה איהו אדם מחשבה חשב מ"ה עיי"ש] ועיי"ש עוד שכתב דאריה שור נשר הוא בחי' מוח לב ריאה והוא בחי' יחוד ברכה קדושה דעל מוחא שריא ברכה ועל לבא שריא קדושה ועל ריאה שריא יחוד ומחשבה כלולא מכולהו עיי"ש וזה יש לרמז כאן ויחל נח ויחל הוא לשון תפלה מלשון ויחל משה ויח"ל נ"ח גי' יב"ק ויב"ק ר"ת ייחוד בירכה קידושה וכנודע אי"ש ר"ת אירי' י'ונה שיור האדמה הוא אדם כי אדמ"ה הוא אותיות האדים וכמ"ש הבעה"ט בפרשת בראשית ע"פ ויברא אלקים את האדם ווט"ע כר"ם גי' מחשב"ה

חידושי הלכות

בספר א"נ עה"ת כאן בפרשה מביא בשם המפורשים שהקשו איך הקריב נח קרבנות הלא דרשינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל ולא הותר לנח אכילת בשר עד שהקריב קרבן וכתב הוא ז"ל דלפי דעת הירושלמי במס' מגילה פ"א דהאי כירק עשב נתתי לכם את כל נאמר לו קודם הקרבה דאין מוקדם ומאוחר בתורה וכמ"ש המפורשים בירושלמי שם א"כ לק"מ אך קשיא טל דברי הזהר נח דף ס"ח אשר נח חטא דקרבנא דאיקריב לבתר הי' לו להקריב קודם המבול על זה קשה ממשקה ישראל דעדיין לא הותר הבשר והניח בצ"ע

ועלה בדעתי ליישב הקושיא על הזהר דהנה בזבחים דף קט"ז פליגי תנאי אי ב"נ שלמים קרבו או עולות קרבו ח"א שלמים קרבו וח"א עולית קרבו עיי"ש [זה כ"ע מודים שקרבו עולות וכדכתיב גבי נח ויעל עולות במזבח אלא דהפלוגתא הוא אי עולות בלבד קרבו או גם שלמים קרבו כן משמע בגמרא שם וכ"כ רש"י ז"ל בהדיא בפירושו על המד"ר פרשת בראשית פרשה כ"ב עיי"ש והנה כתב היפ"ת