אלפי מנשה עה"ת קסב

עפמ"ש בילקוט ראובני בפרשת בראשית בשם סודי רזיא שמט"ט הוא כולל כל מלאכי רחמים שכן חנו"ך מט"ט עם הכולל גוי' מלאכ"י רחמי"ם [כ"כ ג"כ המג"ע בפ' קדושים ובפ' בלק ועוד בכ"ד] וע"כ נקרא מט"ט שליח צבור כי צבו"ר גי' רחמי"ם עיי"ש. והנה צדק"ה בא"ת ב"ש חוזר לאותיות צדק"ה וא"כ צדקיה נחשב לב"פ צדקיה כיון שחוזר בא"ת ב"ש ג"כ לאותיות צדקה וכן נראה ג"כ מדברי הפרע"ח בשער הזמירות פ"ו עיי"ש והנה ב"פ צדקיה עולה חנו"ך מטיט ועולה ג"כ מלאכיו רחמי"ם ולכך שפיר הצדקה מהפכת מדה"ד למדה"ר כי ע"י הצדקה מעוררין למלאכי רחמים ולמט"ט שהוא כולל כל מלאכי רחמים שיעוררו רחמים ונתהפך מדה"ד למדה"ר. והנה איתא בזהר בפרשתינו דף קט"ו ע"א אשר כי תקנה עבד עברי זה מט"ט עיי"ש וזהו לדרכינו מה שאחר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כתיב מיד כי תקנה עבד עברי כי ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם רומז לעשות צדקה שע"י הצדקה מהפכין מה"ד למדה"ר וכנ"ל וזה הוא כיון דע"י הצדקה מעוררין את מט"ט שהוא כולל כל מלאכי רחמים שיעורר רחמים וכנ"ל ולכך קאמר ע"ז כי תקנה עבד עברי שהוא מט"ט ורמז בזה שע"י הצדקה תקנה את מט"ט והוא מעורר רחמים

א"י ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. קאמר ואלה בו' ועיין ברש"י ז"ל ובאוה"ח מ"ש בזה, ועוד לאלוה מילין דהנה י"ל אשר אלם רומז על תורה שבכתב והוא עפי"מ דאיתא במג"ע בפ' לך ע"פ ויקח לו את כל אלה אשר אל"ה הוא אלף לים עולה ה"פ או"ר וחמשה פעמים אור המוזכר בפ' בראשית הוא כנגד חמשה חומשי תורה, וכדאיתא במד"ר פרשת בראשית עיי"ש במג"ע, וא"כ גם כאן תיבת אלה רומז על חמשה חומשי תורם והוא תורה שבכתב גם יש להוסיף עוד אשר אל"ה שהוא אלף ל"ה עולה תור'ם בכת"ב. ומשפטים רומז על תורה שבע"פ כי משפטי"ם עה"כ עולה תלמו"ד. וזהו דכתיב ואלה בו' המשפטים בה', כי תורה שבכתב הוא כנגד ו' משם הוי' ותורה שבע"פ הוא כנגד ה' אחרונה משם הוי' וכמ"ש במג"ע בפ' חקת סוד"ה במדרש ובמג"ע על ואתחנן אופן פ"ב. ועוד בכ"ד וכן הוא בתיקונים תקונא תמני סרו. והנה ללימוד התורה צריך להיות יראה וכמו שאמרו ז"ל בש"ס שבת דף ל"א ע"פ והי' אמונת עתיך וגו' יראת ד' היא אוצרו אמונת זה סדר זרעים וכו' אי איכא יראת ד' אין או לא לא וזהו אשר תשים לפניהם כי לפניה"ם עה"כ עולה ירא"ה ומה מאד יונח בזה דברי המד"ר כאן בפרשתינו דאיתא ואלה המשפטים דוד אמר יראת ד' טהורה עומדת לעד מהו כך אתה מוצא אדם שונה מדרש הלכות ואגדות ואם אין בידו יראת חטא אין בידו כלום וכו' עיי"ש והנה לכאורה אינו מובן שייכת הפסוק יראת ד' טהורה ודרשת המדרש לכאן ועיין בפי' מהח"ו על המדרש שכתב שהמדרש מביא כאן הפסוק יראת ד' טהורה והדרשה עלי' אגב פסוק הסמוך לו משפטי ד' אמת צדקו יחדיו והעיקר חסר כאן עכ"ל אבל לפי דברינו הנ"ל איש מה שהביא המדרש לכאן הפסוק יראת ד' טהורה והדרשה עלי' ואין כאן שום חסרון כלל

הנה המדרש שם אהא דקאמר אדם שונה מדרש הלכות ואגדות ואם אין בידו יראת חטא אין בידו כלום קאמר משל לזה משל לאדם שאמר לחבירו יש לי אלף מדות של תבואה יש לו אלף מדות של שמן ואלף של יין א"ל חבירו יש לך אפותיקאות ליתן אותן בהן אם יש לך כן הכל שלך ואם לאו אין בידך כלום. כך אדם שינה הכל אמרו לו אם יש לך יראת חטא הכל שלך וכו' ונ"ל מה דנקט המדרש כל הנך שלשה תבואה שמן יין משום דלימוד התורה הוא בחכמה ובבינה ובדעת וכנודע והנך שלשה הם חכמה בינה דעת כי שמן הוא חכמה. וכנודע ויין הוא בינה וכנודע ותבואה הוא דעת וכטעם דאיתא בש"ס ברכות דף מ' ויתפרו סלי תאנה ר"י אומר חטה היתה שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן וקאמר דייקא לשון יודע הרי מבואר שחטה ודגן שהם תבואה הוא דעת. וזהו נמי מה דנקט המדרש אלף מדות כי אלף הוא לשון לימוד מלשון ואאלפך חכמה ונ"ל דזה מרומז ג"כ בפסוק דקאמר אשר תשים לפניהם דבמלת תשים נרמזים הנך שלשם מדות כי תשו"ם ר"ת ת"בואה ש"מן י"ון מ"דות. ובזה ניחא מה שהמדרש נקט מתחלה תבואה ואח"כ שמן ואח"כ יין הלא הול"ל מתחלה שמן ויין שהם חכמה ובינה, ואח"כ תבואה שהוא דעת והוי מרומז בדבריהם חב"ד כסדרן וגם אמאי קאמר המדרש תבואה אמאי לא קאמר חטים או דגן אך לפי האמור שבתיבת תשי"ם נרמזים הנך שלשה ת"בואה ש"מן י"ין מידות לכך נקט גם המדרש תבואה שמן יין וכפי מה שמרומז במלת תשי"ם

א"י ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. הנה סמך לי' בפרשה דלעיל פרסת מזבח ורז"ל דרשו דלכך נסמכה פרשת דינין לפ' מזבח לומר לך