אלפי מנשה עה"ת קס

דהו אין כוונתו כ"ש ממש שהוא פחות משיעור כחגירת צפורן אלא דבאמת כוונתו כחג"צ ומה דקרי לי' כיס הוא משום דבסידא השיעור פגימה הוא כטפח או כזית והוא שיעורא רבה. לכן קרי רש"י ז"ל לפגימה באבנא שהוא כחגירת צפורן שהוא שיעורא זוטרא כל שהוא וכן מצינו בכמה דוכתי בש"ס דלגבי שיעורא רבה קרו לשיעורא זוטרא כ"ש עיין בש"ס ביצה דף ט"ז ע"ב ובב"ב דף ק"נ ע"א ובתוס' ב"ב שם ד"ה ואיידי עיי"ש

ובענינינו הנ"ל ראיתו דבר פלא בספר יראים להר"א ממיץ סי' שכ"ו שכתב וז"ל ותניא בחולין פ"ק כמה פגימת מזבח רשב"י אומר טפח ראב"י אומר כזית ומוקמינן לי' התם באבנא אבל בסידא שנינו כמה פגימת מזבח כדי שתחגור בה הצפורן עכ"ל. והוא פלא שהוא כתב להיפך מכל הראשונים וה"ה רש"י ותוס' ורא"ש והרמב"ן והרשב"א והריטב"א בחידושיהם שם שכולם מפרשים דבאבנא כ"ע מודים דפגימה כדי שתחגור בה הצפורן פוסל ובסידא פליגי רשב"י וראב"י זה אומר כטפח וזה אומר כזית עיי"ש וכן מפרש ג"כ הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"א מהלכות בית הבחירה הי"ד כל אבן שנפגמה כדי שתחגור בה הצפורן כסכין של שחיטה ה"ז פסולה ובפ"ב שם הי"ח כתב דמזבח שנפגם מבנינו [והיינו מסידו] אם נפגם מבנינו טפח פסול עיי"ש הרי שגם הרמב"ם ז"ל מפרש כוונת הגמרא הנ"ל כפרש"י ושאר מפורשים הנ"ל וא"כ צ"ע אמאי בחר הר"א ממיץ דרך אחר לעצמו להיפך מפרש"י והרמב"ם ושאר הראשונים הנ"ל

ועלה בלבי לומר דמה שמיאן הר"א ממיץ בפירש"י ושאר כל הראשונים הנ"ל הוא משום דהתוס' בחולין שם ועוד בכמה דוכתי הקשו לפי פירושיהם דבאבנא כ"ע מודים דפגימה כחג"צ פוסל א"כ האיך בנו מזבח דאנה ימצאו אבנים בלי פגימה ואם יחלקו בברזל איכא איסור דלא תניף עליהם ברזל וליכא למימר ע"י שמיר דשמיר ג"כ אין עושה אותן שלמות וחלקות שלא תחגור בהן הצפורן אך זה מתרצים שלקחו אבנים של נחל והיו חלוקות אולם הקשו שם עוד דהרי גבי בית המקדש כתיב נמי אבן שלמה מסע נבנה וקאמר ר"י שהי' ע"י שמיר והאיך הי' אבן שלמה ע"י שמיר והניחו בקושיא וקושיא זו הקשו התוס' גם בסוכה דף מ"ט סוד"ה שכל מזבח ובזבחים דף נ"ד ע"ב סוד"ה אבנים והניחו שם ג"כ בקושיא. וי"ל דהר"א ממיץ סובר ג"כ כתוס' בזה שהשמיר אין עושה להאבנים שלמות שלא תחגור בהן הצפורן. וא"כ הי' קשה לו קושית התוס' הנ"ל גבי בנין ביהמ"ק דכתיב אבן שלמה מסע נבנה לכן מפרש הוא מה דמשנינן הא בסידא הא באבנא להיפך מפרש"י ותוס' ושאר כל הראשונים דבסידא פגימה כדי שתחגור בה צפורן פוסל ובאבנא פליגי רשב"י וראב"י למר בטפח ולמר בכזית וא"כ שפיר בנין ביהמ"ק הי' ע"י שמיר וכדאמר ר"י ולא קשה קושית התוס' הנ"ל דהרי אינו פוסל פגימה באבנים אלא כטפח לרשב"י או כזית לראב"י

אולם לא נח רוחי בזה דהרי התוס' בחולין שם ובשאר דוכתי הקשו עוד בהא דאיתא בש"ס ע"ז דף נ"ב גבי אבני מזבח ששיקוצם אנשי יון וגנזים החשמונאים דאמרי היכי נעביד. ניתברינהו אבנים שלמות אמר רחמנא נינסרינהו לא תניף עליהם ברזל אמר רחמנא והקשו ליעבדינהו ע"י שמיר ונתיישב להו קושיא זו משום דשמיר אין עושה להאבנים חלקות שלא תחגור בהן הצפורן עיי"ש וגם בזבחים דף נ"ד ע"ב ד"ה אבנים הקשו התוס' עוד אהא דאמרינן בזבחים שם וכ"ת דגייז לי' אבנים שלמות כתיב והקשו דליעבדינהו ע"י שמיר וגם קושיא זו נתיישב להו להתוס' בזה דשמיר אין עושה להאבנים חלקות שלא תחגור בהן הצפורן עיי"ש ואי נימא כדברינו הנ"ל א"כ קושית התוס' שהקשו ליעבדינהו ע"י שמיר במקומה עומדת אחרי דלדידי' הרי באבנים פגימה כחגירת צפורן ג"כ כשר

ולכאורה י"ל קושית התוס' כמ"ש הלב ארי' בחולין שם דאם יעשה ע"י שמיר לא מיקרי ביטול כלל כיון דאין עושה מעשה השבירה בעצמו בהאבן רק מניח עליו השמיר והאבן נשבר מעצמו הוו כע"ז שנשתברה מאלי' דלא הוי ביטול עכ"ד וגם הקושיא הב' של התוס' בהא דזבחים דף נ"ד דאמרינן וכ"ת דגייז לי' אבנים שלמות כתיב ג"כ יש ליישב דהא התם מיירי שכבר נגמר בנין המזבח ונתייבש עיי"ש וא"כ י"ל דמש"ה לא יועיל שם מה שיעבדינהו ע"י שמיר משום פגימה בהסיד דבסוד הרי פוסל פגימה כחגירת צפורן לדעת הר"א ממיץ ושמור אין עושה חלק שלא תחגור הצפורן אמנם כל זה אינו אחרי דתירוצא של הלב ארי' הנ"ל לא מיחוור בעיני חדא דשבירה. ע"י שמיר לא הוי כנשתברה מאלי' אלא דהוי ג"כ כמו השובר בידים אחרי דמניח בידיו את השמיר על האבנים כדי לשברן ועוד דהא אכתי קשה דהול] ליתברינהו [ע"י עכו"ם בידים כדי לבטלן מע"ז ואח"כ יעבדינהו ע"י שמיר לעשות אותן חלקות ותירוצינו הנ"ל על