אלפי מנשה עה"ת קלא

לפי הנראה הגאון בעל בנין אריאל בעת כותבו תירוץ זה לא עיין אז בפירש"י בפנים בפרשת אמור דברש"י בפרשת אמור איתא להיפך שרש"י ז"ל שם כתב בהדיא הך צריכותא דקראי כדעת הס"ד משום דמצינו קדשי קדשים הותר לזר במשה בשמיני למלואים עיי"ש וא"כ נפל תירוצו הנ"ל בבורא. ובאמת דברי רש"י ז"ל בפרשת אמור שם הם תמוהים דאמאי מביא רש"י ז"ל כדעת הס"ד שהותרו לזר היינו במשה והי' לו להביא כמסקנא שהותר לזר בבמה וכדברי האומר יש מנחה בבמה וכבר הקשה עליו הרא"ם בפרשת אמור ועיין בספר ד"ד בפרשת אמור מ"ש לתרץ מה דרש"י ז"ל נקט כדעת הס"ד וגם אנכי הארכתי בזה במק"א לתרץ דברי רש"י ז"ל עיין בחידושינו בחידושי הלכות לקמן בפרשת אמור אבל הא עכ"פ לפי"ד רש"י בפרשת אמור ליתא לתירוץ הבנין אריאל הנ"ל

אך יש לקיים תירוצו של הבנין אריאל הנ"ל עפי"ד רש"י ז"ל בחומש כאן בפרשה זו ע"פ ויחר אף ד' במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי וגו' וכתב רש"י וז"ל ריב"ק אומר כל חרון אף נאמר בו רושם וזה לא נאמר בו רושם וכו' א"ל ר' יוסי אף בזו נאמר בו רושם הלא אהרן אחיך הלוי שהי' עתיד להיות לוי ולא כהן והכהונה הייתי אומר לצאת ממך מעתה לא תהי' כן אלא הוא יהי' כהן ואתה לויי שנאמר ומשה איש האלקים בניו יקראו על שבט הלוי עכ"ל והנה לכאורה דבריו תמוהים דנראה לכאורה דמפיק מהאי קרא דמשה איש האלקים בניו יקראו על שבט הלוי שמשה לוי הי' ולא כהן וחלא בזבחים דף ק"ב ע"א איתא וי"א לא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה שנאמר ומשה איש האלקים בניו יקראו על שבט הלוי ופירש"י בניו יקראו על שבט הלוי אבל הוא כהן עיי"ש הרי דהי"א ילפי מהאי קרא שמשה כהן הי' כל ימיו ואף דהי"א שם לאו מהאי קרא בלבד ילפי שמשה הי' כהן אלא אמרו עוד ואומר משה ואהרן בכהניו ואמרינן מאי ואומר וכ"ת לדורות הוא דכתיב ואומר משה ואהרן בכהניו ופירש"י וכ"ת לדורות הוא דכתיב לאחר זמן נכתב כשהיו מייחסים את הכהונה ואת הלוי' ולהכי נקט בניו יקראו דלא היל"ל משה יקרא על שבט הלוי שהרי לא קיים עי"ש אמנם הא עכ"פ ל"ש להוכיח מהקרא דבניו יקראו על שבט הלוי איפכא שמשה לא הי' כהן וראיתי בספר חק נתן בזבחים שם שעמד בזה על דברי רש"י כאן בחומש הנ"ל והוא מביא שם גם ממדיר דיליף ר' סימון מהאי קרא דבניו יקראו על שבט הלוי בלבד שמשה הי' כהן וע"כ מפרש שם דברי רש"י כאן בחומש הנ"ל דכוונתו הוא שפסקה כהונה מבניו אבל הוא הי' כהן וזהו שכתב והכהונה הייתי אומר לצאת ממך ר"ל מזרעך ומה שסיים הוא יהי' כהן ואתה הלוי אין הכוונה על משה עצמו רק על זרעו ולכך הביא מהאי קרא ומשה איש האלקים וגו' דמשמע מני' שמשה הי' כהן אבל לא זרעו עיי"ש בחק נתן. ולפי"ז שוב עולה כהוגן תירוץ הבנין אריאל הנ"ל אחרי שרש"י ז"ל כאן בפרשה זו סובר שמשה הי' כהן ע"כ שפיר לפי שיטתו כאן פירש כאן כר' יהודה וכדברי הבנין אריאל הנ"ל והבן. ולא אכחד שראיתי להרא"ם סוף פרשת צו ע"פ ויקטר המזבחה שכתב שם וז"ל אעפ"י שלא הי' משה כהן שכבר נטלה כהנתו ממנו ונתן לאהרן אחיו כמו שדרשו ז"ל בפסוק ויחר אף ד' במשה. ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי בזבחים בפרק טבול יום והביאו רש"י בפירושו עכ"ד ומבואר בדבריו שהוא ז"ל הבין כוונת רשיי כאן בחומש ע"פ ויחר אף ד' במשה וכו' הנ"ל דדעתו הוא שמשה לא הי' כהן. אמנם לא העיר כלל דא"כ הרי דברי רש"י ז"ל תמוהים בזה שמביא הקרא דמשה איש האלקים וגו' וכנ"ל ע"כ נ"ל עוקר כמ"ש בספר חק לתן הנ"ל

ובהיותי בזה יש אתי להעיר דבזבחים שם פריך לרב דאמר משרע"ה כ"ג סי' מהא דקאמרו ר' יהודה ור"ש לר' נחמי' דאמר מפני אנינות נשרף השעיר והלא פנחס הי' עמהם ואם איתא שמשה רבינו כהן הי' לימא והלא משה רבינו הי' עמהם ומשני שאני משה דטריד בשכינה עיי"ש ולפי פירש"י סוטה הנ"ל בהא דקאמר ר' נחמי' לר' והודה א"כ עשית למשה רבינו בע"מ דהוא לוי ונפסל בקול לעבודת השיר. מה מקשה דלימא והלא משה רבינו הי' עמהם הלא לפי פירש"י סוטה הנ"ל סובר ר' נחמי' שמשה לוי הי' א"כ שפיר לא קאמרי ר"י ור"ש לר' נחמי' הלא משם רבינו הי' עמהם אחרי דלר"נ לשיטתו משה רבינו לא הי' כהן. ועוד אמאי לא פריך הש"ס בזבחים שם לרב דאמר משה רבינו כ"ג הי' מהא דר"י ור"נ בסוטה הנ"ל דמבואר שמשה הי' לוי ולא כהן וצ"ט. ומזה יש ראי' לפירוש המהרש"א בסוטה שם שהוא אינו מפרש הא דאמר ר"נ א"כ עשית למשה רבינו בע"מ כפירש"י שם הנ"ל אלא דלאו משום דלוי הי' אלא כל שינוי שבאדם בברייתו משאר כל אדם נקרא בע"מ עיי"ש ולפי פירושו לק"מ קושיתינו מהסוגי' דזבחים הנ"ל. וראיתי